פרשת לך לך
בפרשת השבוע מסופר על לידתם של ישמעאל ויצחק, תחילה נולד ישמעאל ולאחריו נולד יצחק. כאשר הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שיולד לו את בנו יצחק, אמר אברהם אבינו להקב"ה "לו ישמעאל יחיה לפניך" אברהם אבינו היה משלים גם עם כך שלא יולד לו בנו יצחק, אבל שישמעאל יחיה "לפניך" – שהוא יתנהג כראוי וילך בדרכי ה', והקב"ה השיב לו: לא! רק בנך יצחק ירווה לך נחת אמיתי. אומנם "וישמעאל שמעתיך" גם מישמעאל תרווה נחת אבל אל לך להסתפק בכך אלא דווקא ביצחק יקרא לך זרע.
באותה התקופה היה אברהם אבינו בן תשעים ותשע שנים, בחייו הוא עבר ניסיונות רבים ולמרות זאת הוא עבד את הקב"ה בכל ליבו. מובן שהיה לו המושג הנכון במשמעותה של נחת מבנים, וכשהתפלל "לו ישמעאל יחיה לפניך" הוא הרי התכוון שישמעאל ילך באותם הדרכים שהוא ידריך אותו, עד כדי כך שירווה ממנו נחת בהתאם לציפיותיו ממנו, ולמרות זאת אומר לו הקב"ה שאת הנחת האמיתי הוא ירווה דווקא מבנו יצחק. הרבי מליובאוויטש שואל על כך: ראינו שמסופר במדרש (בראשית רבה) על הגר אמו של ישמעאל שהיא הייתה מושלמת עד כדי כך שהנהגותיה הושוו לעבודת בית המקדש ולכן היא נקראה בשם 'קטורה', היא אף הראתה את מסירות נפשה כפי שמספרים חז"ל במדרש שהגר היתה בתו של פרעה מלך מצרים, שבאותה תקופה היתה אחת הממלכות הגדולות והחזקות בעולם, ולמרות כל זאת היא הסכימה לעזוב את ארמון המלכות בו גדלה וללכת להתקבל כשפחה אצל שרה, וכל זאת כדי להיות בביתו של אברהם אבינו. ואם כן, מובן שגם את בנה ישמעאל היא חינכה בדרך זו. כל זה מבהיר לנו יותר מדוע אברהם רצה להסתפק בישמעאל מתוך תקווה גדולה שהוא ירווה ממנו את מלוא הנחת, אבל לאידך גיסא זה רק מגביר ביותר את אי ההבנה מדוע אמר לו הקב"ה שדווקא ביצחק יקרא לך זרע.
ההבדל בין ישמעאל ליצחק הוא: שהולדתו של ישמעאל היתה באופן רגיל וטבעי משא"כ הולדתו של יצחק היתה בדרך נס, כי בדרך הטבע לא היה סיכוי שאברהם ושרה יולידו בן בזקנתם ואיש לא האמין באפשרות הדבר ואף אברהם בעצמו חשש שהוא אינו ראוי לניסים כאלה, ומכאן יוצא עוד הבדל בעניין ברית המילה שהיתה אז המצווה המיוחדת, האמצעי היחיד בין ישמעאל ליצחק להתחבר עם הקב"ה. ישמעאל נימול כשהוא היה בן שלוש עשרה שנה ובגיל כזה הוא היה כבר בר שכל והבנה ולכן הוא היה בר מצווה המתחייב בקיום המצוות כיון שאז הוא ניחן במידה הראויה של דעת. וישמעאל מל את עצמו כי הוא הסכים לכך בשכל ודעתו להתקשר לקב"ה. משא"כ יצחק נימול בן שמונה ימים כשהוא תינוק שאינו בגדר נתינת הסכמה ואף על פי כן קשרוהו אז עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק -ברית עולם.
ומכאן יובן מדוע הנחת האמיתי של אברהם היא דווקא מיצחק. שהרי ילד כישמעאל שאף שגדל בהשגחה מעולה למרות זאת הקשר שלו להקב"ה הגיע כתוצאה מהשקפתו השכלית, וכשהיהדות באה מתוך השקפה שכלית אין כל ביטחון בדרך הזו, מכיוון שכל שינוי קטן יכול להביא לספק בהמשך הדרך הזו. וגם בזמן שהוא מקושר עם הקב"ה אין כל ביטחון עד היכן תתבטא יהדותו אם זו תהיה יהדות שלימה או מוגבלת בהתאם למידת שכלו והבנתו. וכאן בא הקב"ה לאברהם ואומר לו 'ביצחק יקרא לך זרע' – נחת אמיתי תבוא רק מילד שהולדתו וראשית חייו הם באופן אלוקי ושבהייתו ילד בן שמונה ימים מקשרים אותו אל הקב"ה בברית עולם, למרות שהוא אינו בר דעת להבין זאת. ויהדותו של ילד כזה לא תהיה מוגבלת בהתאם לדעתו ושכלו אלא היא תהיה חדורה במסירות נפש ורק מילד כזה תבוא נחת יהודי אמיתי.
וההוראה הנלמדת מפרשה זו: שאם אדם יחשוב איך אלמד את בני יהדות והרי הוא קטן ואינו בר דעת, כשהוא יגדל הוא כבר ילמד בעצמו אין זו הדרך אלא צריך להתחיל מגיל קטן ושהוא יתחנך על הדרך הזו בהתקשרות שלימה להקב"ה הדרך של מסירות נפש.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
