פרשת ויקהל
שעורים ברבים
היכן למדנו דיש לערוך שיעורים בהלכות שבת ובאגדה לציבור ביום השבת? מהמילים ״ויקהל משה״, דהקהיל קהילות ברבים למסור להם הלכות ודיני שבת.
וישנו ענין גם לחדש חידושים בשבת, וכמו שהיה רגיל לומר החזו״א זצוק״ל, שזהו חידוש ד״ליל שבת״, דאז יותר קל לחדש, דהראש פנוי ממלאכה ועוד חשוב ביותר לחדש דהרי הלימוד של שבת הוא פי 1000 מלימוד של חול.
הבערה בשבת
יש מח׳ מפורסמת בגמ׳ ״הבערה, ללאו יצאת או לחלק יצאת״. המאן דאמר שזהו ר״י, ללאו יצאת, מסביר מדוע כ׳ במפורש ״לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת״ וכל שאר האיסורים (למעט דיני הוצאה) אינם כתובים כלל וכלל, לומר לך שזהו איסור קל יותר מכל המלאכות בשבת.
כל המלאכות בשבת אם עשאן במזיד, התראה ועדים חייב סקילה ובמזיד לבד חייב כרת, בהבערה חייב לאו – מלקות בלבד.
מדוע נגרעה מלאכת "הבערה" מכל המלאכות כולן בשבת, הרי לכאורה אם נשאל כל יהודי היום, מה הוא הכי מכיר ממלאכות שבת האסורות הוא יאמר מיד דמלאכת הבערה, להדליק אש, מכשירי חשמל, מכונות וכי, זה מה שהוא מכיר הכי טוב ומדוע דוקא על מלאכה זו כ׳ התורה ללאו יצאת לשי׳ ר״י?!
מסביר בעל ה״אבני נזר", בתורה ל׳ "ביעור" היינו לשון כילה, כמו ביעור חמץ, לכלות את החמץ וכד'. וא"כ גם בשבת מלאכת הבערה פירושה כילוי ולכן בשבת מלאכה זו אינה אסורה כמו כל המלאכות כולן ומדוע, דכל המלאכות כולן אסורות כי הן יוצרות דבר חדש בבריאה, דבר חיובי והבערה היא בדיוק ההיפך מכך ולכן נגרעה.
ועוד מצאנו חילוק חשוב בין מלאכות שבת למלאכות של יו״ט, דהרי ישנו חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ליו׳׳ט. פי׳: אם עשה אדם בשבת מס׳ מלאכות בהעלם אחד, חייב חטאת נפרדת על כל אחת ואחת, וביו׳׳ט אין חילוק מלאכות וחייב רק חטאת א׳ על כולן ומדוע?
דביו׳׳ט, אין איסור על המלאכה אלא על הגברא, ולכן אוכל נפש דוחה יו״ט ומותר לאפות ולבשל וכו', כי זה הגברא לא מנוע ביו׳׳ט מלעשות, אך בשבת, המלאכות עצמן אסורות, פירוש, הקב׳׳ה רצה שבשבת כל יצירה ויצירה תשבות, ולכן אין מציאות כזאת שמלאכה חדשה תיעשה ע״י מישהו (ואפי׳ ע״י בהמה, אך כשהיא שייכת ליהודי) ולכן בשבת, על כל מלאכה ומלאכה אם עשאה חייב, כי הוא פגם בבריאה בכל אחת ואחת, אך ביו׳׳ט אין זה כן.
ויקהל משה את כל עדת בנ״י…״
מפרש רש״י – ממחרת יוהכ׳׳פ היה. בא לומר להם הל׳ שבת, לומר לך שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת.
מפרשים חז׳׳ל, מה הקשר בין 2 הפירושים הנ״ל ומדוע רש״י הסמיכם זל׳׳ז? אלא, בא לומר לך דהיתה הו״א לומר שמשכן ודאי מלאכותיו דוחות שבת, וא"כ מדוע מדבר כאן מרע׳׳ה בענייני שבת, מפני שיום השבת היה והרי דורשין הלכות חג בחג ושבת בשבת וכו', בא לומר לך – לא! ממחרת יוהכ׳׳פ היה, והרי יוכ"פ לעולם לא יחול יום ד.
מה הקשר בין המילים "קדש הוא" לבין המילה ״לכם״? ידועה דרשת הגמ׳ לגבי יו״ט, האם בעינן לכם או רק לה׳. כלומר האם ביו״ט יש מצוה לאכול ולשתות ולישן או רק להתענג בענייני קדושה. וזו מח׳ ר״א ור״י שם. בשבת, באה לומר לך התורה "קודש היא לה״׳.
כלומר אל תאמר שאם מטרת השבת היא לנוח וכפי שכתוב "לכם", השבת ניתנה להנאתכם, כדי שתתמלאו אנרגיות לקראת שבוע העבודה הבא ותנוחו מפני שבוע העבודה החולף, וא"כ יאמר לך אדם, אני, מנוחתי היא, בחוף הים לשחק "מטקות", או להעביר את הזמן בצפייה בסרטים, לא ולא! גם ה׳׳לכם" קודש יהא, גם התענוגות יהיו ברמה הקדו׳ שה׳ דורש.
ונזכיר כאן סיפור מענין, שהיה פעם רבי שהיה אמור להתמנות אדמו׳׳ר בחצר מסויימת והפריעו לו שם מנהגים מסויימים שהיו ידועים לחסידים בחצר הזאת. לדוג׳ הפריע לו מאוד, כך שוחח עם זקן החסידים, מדוע חסידים אלו אומרים לפני כל מצוה או אכילה "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ליחדא שם יקו״ק", לשם מה הנוסח הזה? הסביר לו זקן החסידים הסבר מצוחצח וז׳׳ל:
כידוע לך חוץ מדברים רוחניים שם ה׳ נמצא בהרבה דברים גשמיים בחיי היום יום שלנו ולדוג׳: "אכילה" – יה, "שתיה" – יה, "שינה" – יה, וכן הלאה, אך במילה "מצוה", "תורה" יש וה, ולכן רגילים אנו לומר כשם שיחדת שמך "וה" על תורה ומצוה, אנא זכנו לייחד שמך גם באכילה, שתיה ושינה והדברים נכנסו לאזניו של הרבי והסכים להיות אדמו׳׳ר לחסידים אלו.
וז״ש "קודש הוא לכם", שכל מעשיה של השבת יהיו לשם שמים ולהתקדש בעזה׳׳י
הרב אילן שמילה הי"ו – לוד
