פרשת פנחס
הקב"ה קבע כי חלוקת ארץ ישראל לשבטים תהיה בהגרלה: "עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט". תיאור התהליך מפורט במדרשים: "טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו". העולם הגשמי הוא בבואה של העולמות הרוחניים. גם הגורל לחלוקת ארץ ישראל הוא מושג שקיים ברובד הרוחני, והוא קשור לייעוד חייו של כל אחד ואחת מישראל.
בספר התניא (איגרת הקודש סימן ז) מבואר שלכל נשמה יש עניין מיוחד שעליה לקיימו בזהירות יתרה ובהידור מיוחד, בבחינת 'זהיר טְפֵי', נוסף על שאר המצוות שכל יהודי חייב בהן. התאמת העניין המיוחד לאדם איננה על-פי שיקולים שאפשר להבינם, אלא היא בבחינת גורל, למעלה מטעם ודעת. כך נקבע מלמעלה. כיצד יכול האדם לדעת מה העניין המיוחד שניתן לו? אפשר לזהות זאת לפי המניעוֹת והניסיונות שבהם הוא נתקל בבואו לקיים מצווה מסוימת. ככל שהקשיים רבים ותקיפים יותר, כך סביר להניח שזה העניין המיוחד שלו, ולכן הצד השני עורם קשיים מיוחדים בדרכו.
תפקיד ייעודי יש לא רק לכל אדם, אלא גם לכל תקופה ולכל מקום. בזמן מסוים ובמקום מסוים נדרשת התמודדות חדשה, שלא הייתה בדורות שעברו או בארץ אחרת. זו הוכחה שמדובר ב'גורל' – עניין הדורש הקפדה מיוחדת. על מעמדו ההלכתי של הגורל יש שתי דעות: אחת, שהגורל מברר בין החלופות, כמו בחלוקת הארץ. ושנייה, שהגורל יוצר 'קניין' שמעביר לבעלות הזוכה את שעלה בגורל, כדברי הגמרא (בבא בתרא קו,ב): "האחים שחלקו, כיוון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם… כתחילת ארץ ישראל". ברגע ששמו של הראשון עלה בגורל – הגורל מחייב את כולם, שכן הוא כבר יוצר את הקניין.
כאשר מן השמיים מתאימים לאדם תפקיד מסוים בבחינת גורל, אין זו הַכְוָנָה בלבד, וכאילו מעכשיו עליו לשחות בכוחות עצמו ולהילחם ביצר הרע לבדו, אלא הגורל מקנה לו את העניין המיוחד, כלומר, המטרה כבר ברשותו ועליו רק לחשוף את בעלותו עליה. יש בזה הוראה כללית לכל אחד מישראל: בהיותנו בגלות מוטלת עלינו משימה להביא את הגאולה ואז נכבוש את ארץ ישראל השלמה, באופן של "ופרצת ימה וקדמה". או-אז תתחלק הארץ בגורל, שבו יזכה כל אחד ואחד בחלקו הפרטי. כדי להשיג את המשימה הזו יש להקדים ולכבוש את ארץ ישראל ברוחניות, כלומר, להשרות קדושה בסביבה הפרטית, ועל-ידי זה נזכה לגאולה השלמה ולארץ השלמה. (תורת מנחם) באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
