פרשת שופטים
בפרשה נאמר " כִּי תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ: וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַסַ ועֲבָדוּךָ. וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ. וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל זְכוּרָהּ, לְפִי חָרֶב. רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָך" (דברים כ, י-יד).
רבנו האור החיים הקדוש מסביר את הפסוקים בדרך הדרש, ביחס לאדם עצמו. ש"כל הָּעָּם הַנִּמְצָּא בָּּה", בעיר, היינו רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגופו של האדם, כולם ישתעבדו שעבוד מוחלט לנשמה, בין בבחינת מצוות עשה "יהיו לך למס" שיעשה האדם מצוות בגופו ובממונו, ובין במצוות לא תעשה, "ועבדוך", היינו שימנע האדם לעשות עבירות שנצטווה עליהם בלא תעשה בבחינת עבד הירא מרבו שלא יינטה מדבריו ימין ושמאל. ' "וְאם לֹא תַשלים עמך.." אבל, אם חס ושלום, לא זכה האדם לשלמות הזו, לשלום שישרור בקרבו בין גופו לבין נשמתו, אם הגוף לא מקבל את מרותה של הנשמה וחפץ הוא לעשות את מה שמציע לו העולם הזה, לנטות אחר תאוות לבו.. או יותר גרוע, לפעמים קורה שאדם מתחיל להיטיב את מעשיו, אבל אז מתגבר עליו יצרו הרע וחוזר הוא אחורנית, וכשקורה דבר כזה לאדם, בדרך כלל מגביר הוא את רשעו עוד יותר ממה שהיה בתחילה, ונלחם הוא: "ועשתה עמך מלחמה" נלחם הוא בנשמה, במצב כזה, מסביר רבנו הקדוש, הדרך לצורת הלחימה נרמזת בפסוק: 'וְצַרְתָּ עָּלֶיהָּ ..' והיינו לעשות מצור על הגוף, לצור על העיר בסיגופים ובתעניות. וזה כדברי הגמרא בברכות (ה ע"א): 'אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר (תהלים ד, ה): "רגזו ואל תחטאו", והרגזה זו פירושה שיסגף האדם עצמו בדברים המותרים לו, בתעניות, במלקויות ובבכי, וכל זה כדי להתיש כח הרע בגוף.. אם יעשה כן, מובטח לו מאת ה' יתברך שיצליח: "ונתנה ה' אלוהיך בידך" ואז צריך האדם להשלים את המלאכה, "והכית את כל זכורה לפי חרב" היינו כח הסטרא אחרא וחילותיו.. וכפי שנאמר (תהילים (קמט ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", והיינו, אדם ש'רוממות אל' נישאות מפיו, מי שמתקרב באמת לריבונו של עולם, צריך הוא שיאחז בידיו חֶרֶב פִּיפִּיֹות, למען אשר יוכל לקיים את דברי הכתוב ו"והכיתה אל כל זכורה לפי חרב".
"רק הַנשים וְהַטַף וְהַבְהֵמָּה וְכֹל אֲשֶר יִּהְיֶה בָּעִּיר כָּל שְלָּלָּּה תָּבֹז לָּךְ וְָאכַלְתָּ אֶת שְלַל אֹיְבֶיךָּ ..' אומר רבנו האור החיים הקדוש : 'נשים' הם נפש ורוח 'והַטַף' הם מצוות ומעשים טובים שעשה אדם קודם שהיה מתועב בעיני ה'..' ועד עתה ששב בתשובה לא היה לו לבקש בעלות על מעשים טובים שעשה בעברו, וכדברי הפסוק בתהילים (נ, טז): "ולרשע אמר אלוהים מה לך לספר חוקי" אבל עכשיו מששב לאביו שבשמים, חוזרים אליו כל המעשים הטובים שעשה מקודם
וכדברי הגמרא (יומא פו ע"ב): 'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות..' והיינו שהעבירות שעושה האדם הופכות לו לזכויות בשעה שחוזר הוא בתשובה שלמה, והם הנקראים בלשון הפסוק 'והטף'. 'והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך' היינו תאוות החומר, שאותה גם יקשור האדם אל הרוחניות, שכל מעשיו של האדם צריכים שיהיו לעבודת ה'. שיאכל וישתה כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת ה', והכל תלוי בכח מחשבתו. 'ואכלת את שלל אויבך' אתה לוקח לך דברים שהיו בשליטתו של היצר הרע, דברים מהם הוא מתחזק וצובר כח, זהו השלל שלקח הוא ממך וכעת מחזיר את הכל אליך. וזה כפי שהסביר רבנו האור החיים הקדוש לקמן בפרשת כי תצא על הפסוק (דברים כא, י) "כי תצא למלחמה על אויבך ושבית שביו", וכך כתב גם רבנו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספר פיתוחי חותם, שלכאורה יש לשאול שהיה לו לכתוב לומר: 'ושבית אותו' והסבירו באופן דומה שכל הכוח שיש ביד הסטרא אחרא וחיילותיה הוא מכוח מה שישראל אינם הולכים בדרך הישר, ואז היצר הרע לוקח כביכול את נשמתו של האדם בשבי ומתחזק הוא ממנה ואוזר כוח להוסיף ולהילחם באדם. והנה כאשר האדם מתגבר ומכניע את היצר הרע, חוזרים אליו כל החלקים הטובים שהיו כביכול בשבי ביד הסטרא אחרא.. וזה אומרו "ושבית שביו" אתה שובה ממנו את מה ששבה הוא ממך בעבר! הכול חוזר אליך! כל מעשיך הטובים שיתנו לך כוח להמשיך במלחמה ויחזקו אותך כנגדו, כל מה שלקח הוא ממך כדי להחליש אותך ולהחזיק בידו, הכול חוזר אליך! כך כאן לוקח אתה לך את 'שלל אויבך' , כלומר, את מה שהיה שלל המלחמה של האויב, של היצר הרע, אתה הופך אותו אל הקדושה, והנה אנחנו ב"ה בימי הרחמים והסליחות, המלך בשדה, ומבקש מאתנו לחזור ולשוב אליו, ועל ידי שנתעורר בזה, נשוב בתשובה שלמה, שגם הזדונות ייהפכו לזכוית, ונזכה לשנה טובה ומתוקה.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים