פרשת יתרו
העמל, היא ההצלחה בתורה!
לפני שנים רבות למד בכולל גליציה בירושלים אברך צדיק וירא שמים, אחד הלומדים שם הציק לו וירד לחייו, רבו של אותו אברך היה הרבי מלעלוב ולפיכך בא לו אצל רבו והחל בוכה "רבי אני לא יכול יותר הוא לא נותן לי לחיות, מה אעשה"?
"תוותר" אמר לו הרבי, "אתה תוותר והקב"ה יהפוך לך את הקללה לברכה".
כך כל חודש היה בא אל רבו ליטול עצה ולקבל חיזוק ודברי הרב הפכו לקבע "תוותר".
לימים, נדרש אותו אברך להשיא בנותיו, ממון להוצאות החתונות לא היה מנת חלקו ולכן הפתרון היחיד שעמד ברשותו הוא לצאת לחוצה לארץ ושם לאסוף כסף לחתונות בנותיו, הוא ארז מזוודותיו וטס לחו"ל. זמן הנחיתה בשדה התעופה היה מאוחר בלילה ומי שהיה אמור להמתין לו ולאסוף אותו לא המתין כלל, הוא השיג איזו מונית ונסע לאזור בו אמור לשהות והחל לחפש מלון ומצא מלון בשלוש מאות דולר ללילה, ברירה לא הייתה לו לפיכך נעמד בקבלה על מנת להזמין חדר והניח בצד את מזוודותיו עד שיגיע תורו ולבינתיים ניגש להתפנות שם נתקל לפתע בארנק גדוש במזומנים, בסקירה קצרה גילה שהסכום המונח בארנק בכוחו להספיק לכמה חתונות. הוא החל מחכך בדעתו, 'עיר שרובה גויים המציאה שלי ואיני חייב להשיב', שלף את הכסף מהארנק תחבו לכיסו הזמין חדר ועלה לחדרו שם ערבב את הכסף שמצא עם כספו שלו ועלה על יצועו שמח וטוב לב.
לפנות בוקר בשעה ארבע שני שוטרים מקישים בדלת חדרו ומעירים אותו, "מישהו במלון איבד סכום כסף נכבד, אנו בודקים אצל כולם", וכשחיפשו איתרו את סכום הכסף הגדול ושאלו "מהיכן הסכום הנכבד"? "אני… אני מכולל גליציה מירושלים אני הכי עשיר בכולל"!!! ענה להם.
הם לא ידעו מה זה כולל ומה זה גליציה ומשום כך התקשרו למשטרת ישראל שהסבירו להם שכולל הוא מקום לימוד ליהודים דתיים ושיש מקום כזה בירושלים הנקרא כולל גליציה, השוטרים מחו"ל ביקשו ממשטרת ישראל שיבררו האם יהודי זה אכן בעל ממון.
למחרת בבוקר הופיע שוטר בכולל ובדיוק פוגש את השונא שלו, "תגיד" שואל השוטר, "אתה מכיר את… הוא אדם עשיר"? והלה השיב, "הוא עשיר כמו קורח, הוא לא יודע לספור כמה כסף יש לו"…
בפרק י"ט פסוק י"ז בפרשתנו כותבת התורה "ויתיצבו בתחתית ההר", כתב על כך המדרש תנחומא (פרשת נח סימן ג') "שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וכו', אלא אמר להן על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וכו', שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה".
תמיהה רבתי איכא בדברי מדרש זה, היתכן שעזה כמוות וקשה כשאול היא תורה שבעל פה עד אשר הוצרך הקב"ה לכפות על ישראל את סיני בכדי שיקבלוה?? הלא מתוארת התורה בכתובים כערבה ומענגת, שבתהלים (י"ט) כתיב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים", וכן שם (קי"ט) כתיב "בחקתיך אשתעשע", ופירש הרד"ק (בתהלים קי"ט) וכתב "כשאני מתבונן בהם אני משתעשע בהם וכו', כי הם לששון ולשמחת לבב", וכתיב עוד בתהלים (קי"ט) "לולי תורתך שעשעי".
מסקנת כל הנ"ל היא שעונג רב יש לעוסק בתורה שבעל פה שמתמלא במתיקות ושעשוע, ולפיכך זו הסיבה שנאסר לעסוק בה בתשעה באב או חלילה בעת אבלות, ובספר 'אגלי טל' נכתב (בהקדמה) "עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה נעשה דבוק לתורה".
כלומר שזו עיקרה של תורה שיהיה אדם שמח ומתענג בלימודה, כפי שכתב רבינו אברהם מן ההר (מסכת נדרים דף מ"ח עמוד א') "להתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב".
אשר על כן יש להבין דברי המדרש המתאר את העיסוק בתורה כצער וכקושי?
הנראה בביאור הדברים הוא שאף המדרש תנחומא סבר שהעיסוק בתורה מענג את העוסק בה עד מאוד ואין הוא חולק על כך כלל וכלל, ברם מחדש המדרש שלא יתכנו העונג והשמחה אלא רק אחר עמל ויגיעה מרובים, כלומר שלימוד שאין בו עמל ויגיעה אינו נוסך באדם שמחה ועונג כלל, וכדי לכבוש פסגה זו על העוסק בתורה לעבור כברת דרך שעמל רב יש בה והוא שנדרש הלומד למות באוהלה של תורה, פירוש להמית את רצונותיו העצמיים ולהפכם לרצון התורה, וצריך לנהוג בנדוד שינה ולהתייגע ולהצטער עד שמבין היטב את כוונתה של תורה.
אחר שעבר העוסק בתורה כברת דרך זו וזכה להבין עומק כוונת התורה או אז מתמלא ברגשי עונג ואושר רב שבלתי אפשרי לתארם, וזהו הביאור בדברי המדרש שהשכילנו בינה את הדרך אותה יעבור העוסק בתורה על מנת להשיג את העונג והמתיקות בתורה שבעל פה.
אותו אברך עמל קשה על מידותיו וויתר לשונאו ולכן גלגלה ההשגחה שממנו תצמח הישועה ונהפכה הקללה לברכה, הוא הדין בעסק התורה שההנאה העונג והאושר בתורה הם מנת חלקו של אדם רק אחר שעמל רבות בהבנת התורה.
שבת שלום ומבורך.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
