פרשת פינחס
מה הוא הפסוק החשוב ביותר בתורה? על שאלה זו מביא המדרש שלוש דיעות בין החכמים: בן זומא אומר מצינו פסוק אחד כולל יותר, והוא 'שמע ישראל'. בן-ננס אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן-פזי אומר, מצינו פסוק כולל יותר, 'את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים' (במדבר כח, ד) לדעת רבי שמעון בן פזי הפסוק מפרשת השבוע הוא החשוב ביותר.
כמו מי מהחכמים נפסקה ההלכה? ממשיך המדרש ואומר 'עמד רבי פנחס על רגליו ואמר, הלכה כרבי שמעון בן פזי' שסובר שהפסוק המדבר על קרבן התמיד שאיתו היו פותחים את עבודת היום בבית המקדש, ואיתו גם היו מסיימים אותה, תמיד בכל יום חול, שבת, חג, ואפילו יום הכיפורים.
למרבה הפלא דווקא דעתו של רבי שמעון בן פזי התקבלה 'את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים' זהו הפסוק החשוב ביותר!
שואל המהר"ל מפראג, האם הפסוק על קורבן התמיד חשוב יותר מהפסוק שמע ישראל' שהיא המצווה הבסיסית להאמין בקדוש ברוך הוא? האם הוא חשוב יותר מ'ואהבת לרעך כמוך', להיות אדיב, נוח, וסבלן לסביבה ובין אדם לחבירו?
בספר 'תכלת מרדכי' מבואר שהואיל וישנם שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם, תורה, עבודה וגמילות חסדים, החכמים דנו בניהם לגבי בני אדם, שלא יכולים לעמוד בשלושת העמודים האלה.
עמד בן זומא ואמר הפסוק הכולל, הוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, עם הארץ שלא מבין בלימוד התורה, איך אדם כזה יכול ללמוד תורה?! האם הבחור הזה שלא מסוגל לקלוט שום דבר לא צריך לעניין שום דבר, הוא צריך לבוא וללמוד, גם אם הוא לא קולט כלום.
כאן שואל המדרש איך אדם כזה מקיים המצווה של 'ודיברת בם'? או מצוות 'והגית בו יומם ולילה'? אומר בן זומא, אם הוא יגיד שמע ישראל, זה פסוק שמספיק לו בשביל לימוד תורה, כפי שאומרת הגמרא (מנחות צט:) 'אמר רבי יוחנן משום ר'בי שמעון בן יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים 'לא ימוש' ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ". כי אם תגיד להם שזה מספיק לקיים את מצוות לימוד תורה, יגידו לך: "למה צריך ללכת לדרשת השבת במשך שעה שלימה? למה ללמוד הדף היומי?! נגיד שמע ישראל שעל המיטה, ונלך לישון".
כך גם כאשר מדובר על העמוד השני שעליו העולם עומד 'גמילות חסדים', בדרך כלל את הצדקה האדם נותן בכסף. מה קורה עם אדם, שאין לו כסף לתת? הוא לא מצליח לגמור את החודש איך אחד כזה ייתן צדקה?!
אומר בן ננס: אין לך כסף לתת צדקה?! בסדר, אבל בגופך כן אתה יכול לעשות צדקה, תקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך!
אתה שומע שהבחור הזה עושה חתונה, ואין לך כסף לתת להכנסת כלה אבל לעזור לו לסחוב ספסלים אתה יכול, במקום שייקח הובלה אתה יכול לעזור לו לסחוב את הספסלים, במקום מה שהיה משלם על ההובלה.
וכך גם עם העמוד השלישי עמוד ה'עבודה' שהוא כנגד 'עבודת הקורבנות' מה יעשה אדם שלא יכול להביא קורבן עֹולה?, אדם שלא יכול להביא קורבן שלמים, איך הוא יקיים את חובת העבודה בהבאת הקורבנות?
על זה אמר רבי שמעון בן פזי "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר…" שזהו קורבן התמיד, לכל אחד מעם ישראל יש שם חלק של לפחות מחצית השקל, כי הרי מתרומות של מחצית השקל קנו את קרבן התמיד כך שלכולם יש חלק שווה בקרבן התמיד, עמי הארצות, תלמידי חכמים, עשיר ועני, כולם שווים!
קרבן התמיד זו היא מצוה שכוללת את כולם, וכולם נמצאים בתוכה בשווה.
אמר רבי שמעון בן-פזי, איזה הוא פסוק כולל יותר, שכולם יש להם חלק בשווה? אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר … קם רבי פנחס על רגליו ואמר – הלכה כרבי שמעון בן-פזי! לקיים מה שאמרו חז"ל 'אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם' (מנחות יג, יא).
אמנם התורה באה אלינו בדרישות גבוהות, היא רוצה שנעבוד את ה’ בשלימות, גם בממוננו, גם בגופנו, וגם ‘בנפשנו’ ו’בלבבנו’, יחד עם זאת, התורה מודעת לכך שיש 'עשירים' ויש 'עניים, ולא לכולם יש אותן נקודות פתיחה, חלקנו באנו ממשפחות אמידות וחלק פחות, לחלק יש כישרון גדול יותר ללימוד תורה, וגם יכולת התמדה, ולחלק פחות, לחלק יש יכולת להתפלל באריכות ובדביקות, ולחלק מאיתנו סגולות מסוגים אחרים. התורה מבקשת בעיקר את כוונת הלב הן באופן קיום המצוות שבאות לקרב בין אדם לחבירו וגם בינינו לבין הקב”ה, ולדאוג שאת מה שאנחנו עושים נעשה “מכל הלב”.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
