פרשת שמות
בפרשת שמות מפורטים בתורה השמות של בני ישראל שירדו למצרים, וכן התורה מתארת גם את השעבוד שהתחיל עם פטירת יעקב ובניו י"ב השבטים "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". בהמשך הפרשה מסופר על לידתו של משה רבינו מושיען של עם ישראל.
נאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ועלינו לחיות ולזכור בכל יום מחדש את יציאת מצרים, ולדעת שהתהליך של הירידה למצרים והיציאה ממנה קיימים אצל כל יהודי גם בחיי היום יום שלו.
גזירת פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו היתה מהות התפיסה של מצרים. המים של הנהר מייצגים ומסמלים את הטבע, בשונה מהגשמים שמייצגים את הברכה האלוקית של הקב"ה שמעניק שפע לעולם.
מצרים עבדו את הנילוס שהיה משקה להם את כל הארץ, והם רצו להשפיע עם בני ישראל בחשיבתם שיאמינו בטבע ויעבדו אותו ולא יאמינו בקב"ה שהוא למעלה מן הטבע.
רק אחרי שעם ישראל ירדו למצרים נוצרה האפשרות להשליט עליהם את האמונה בטבע. לפני כן בני ישראל חיו בארץ ישראל שעליה נאמר "למטר השמים תשתה מים", כאשר הם נזקקו לגשם בארץ ישראל היו מתפללים "תולין עיניהם כלפי מעלה" ומרגישים בבהירות ובוודאות את העובדה שהברכה באה מהקב"ה שמשגיח על כל פרט, שם היה קשה לטעות ולחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
אבל כאשר בני ישראל ירדו למצרים ארץ שבה הנילוס עולה ומשקה באופן טבעי את כל מצרים, ולכאורה נדמה שאין צורך להתפלל לעזרת ה' אז נוצרה אפשרות לחשיבה מוטעית שהטבע הוא מקור הברכה.
אלא כל עוד יעקב ובניו השבטים היו בחיים, השעבוד עדיין לא יכל להתחיל כי הם ראו בארץ ישראל בגלוי את ההשגחה של הקב"ה ולכן גם כשהם ירדו למצרים הם הבינו שגם הטבע עצמו נשלט על ידי הקב"ה. השעבוד יכל להתחיל רק כשקם דור חדש שלא זכה לראות בארץ ישראל את ההשגחה של הקב"ה בגלוי.
וכך נגרמה הירידה האמיתית למצרים ולטומאה שבה, ומתוך כך יכל פרעה להשפיע עליהם לשעבד אותם בגשמיותו ורוחניות ולהוציא לפועל את הגזירה להשליך את הבנים ליאור, לשקע את היהודים בטומאת מצרים בעבודה זרה ואמונה בטבע ובכוחות של הטבע.
משה רבינו רעיא מהימנא כלשון הזוהר (רועה נאמן) נתן לעם ישראל את הכח לצאת ממצרים, מהאמונה מהטבע, כי הוא מזרים אמונה לעם ישראל גם כשלא רואים את האלוקותו במוחש, תפקידו של משה רבינו ליטוע בעם אמונה חזקה וגלויה שבכוחה נחלצים מהגזירות של פרעה ונגאלים מגלות מצרים.
תהליך דומה עובר כל יהודי בכל יום. הוא פותח את היום בתפילה ובלימוד תורה ואז הוא חש בגלוי את הקשר עם הקב"ה, אלא שמיד אחר כך הוא עובר לחיי המעשה ואז יכולה להתפתח בקרבו המחשבה שכל הדברים בעולם מתנהלים על פי הטבע. אבל הנקודה של האמונה שבנפש האדם "משה" שבכל יהודי – נוטעת בו את הכח לראות בכל דבר את השגחת ה' הפרטית ולחוש בכל דרכיו של היהודי את הקדושה.
שנזכה לעבוד את הקב"ה מתוך קדושה ושמחה.
(מעובד לפי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש)
הרב פניחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
