פרשת אמור
“אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יטמא בעמיו” (כא, א)
“מלמד שהראהו הקב”ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו. והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?! אמר לו הקבה: ולי אתה אומר? אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו, שנאמר: ‘ויאמר ה’ אל משה אמר אל הכהנים בני אהרון’” (ויקרא רבה כו,ז).
הקב”ה בוחר להראות למשה את כל הדורות העתידיים לעמוד בעם ישראל, את המנהיגים, המלכים, והשופטים, ובתוכם את שאול המלך הלא הוא המלך הראשון שעמד בעם ישראל.
משה רבינו משתומם? שאול המלך – “משכמו ומעלה” עתיד להידקר בחרב??
ולכאורה צריך להבין מהי תמיהתו של משה רבינו? “וכי חשיד קב”ה דעביד דינא בלא דינא”?! אם כן מה פשר תמיהתו של משה רבינו?
פירוש אחד יובן ע”פ מה שכתוב בספר ‘דרש שמואל’, בגמ’ (סנהדרין נג ע”א) מבואר שדינו של השואל באוב וידעוני חייב סקילה, אם כן שאול ששאל בבעלת אוב התחייב סקילה, אולם מלבד זאת, שאול גם הרג את כהני נוב ועל כך התחייב הריגה בחרב וההלכה היא שכשיש על האדם חיוב של שתי מיתות ממיתים אותו במיתה הקשה יותר, לכן תמה משה רבינו, הרי המיתה הקשה יותר היא סקילה אם כן מדוע נהרג שאול בחרב? ענה לו הקב”ה: ‘ולי אתה אומר’?! – אני הרי מחלתי לו על העוון הזה אך הכהנים בני אהרון עדיין מקטרגים אותו על הריגת כהני נוב ולכן נתחייב מיתה בחרב.
פירוש שני ע”פ ה’בן איש חי’ בספרו ‘אדרת אליהו’:
שאלתו של משה רבינו אכן צריכה ביאור, מדוע עובדת היותו של שאול – מלך, תהווה סיבה לפטרו מן העונש?! וכי משוא פנים יש בדבר?!
אולם הביאור הוא כך: מדוע בכלל מקטרגים הכהנים על שאול המלך? הם הרי בגדר מורדים במלכות החייבים מיתה, שכן הם המליכו את דוד בחיי שאול!!
בנביא מסופר שבטרם התפרסם דוד למלך שלח לנבל הכרמלי שליחים וביקש ממנו קצת מזון לראש השנה, נבל ענה לשליחיו של דוד המלך בזלזול ואף בייש את דוד, כיוון שכך, דן אותו דוד למיתה מדין מורד במלכות ועלה עם בחוריו להרוג את נבל, אביגיל אשת נבל, בחכמתה מנעה מדוד להרוג את נבל באומרה: ‘אתה אמנם מלך אך עדיין לא יצא טבעך בעולם’, כלומר לא התפרסמת בעולם כמלך לכן אין לו לנבל דין של מורד במלכות. דוד קיבל את טענתה וברך אותה: ‘ברוך ה’ אלוקי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והושע ידי לי’. דוד המלך היה נתון בספק, מצד אחד שמואל משחו למלך, מצד שני אכן לא יצא טבעו בעולם, בהתחלה הכריע דוד שיש לו דין מלך ולנבל דין מורד במלכות עד שבאה אביגיל וחיזקה את הצד השני של הספק שעדיין לא יצא טבעו בעולם והכריעה את הכף בלב דוד להינמע מלהרוג את נבל מדין “שב ואל תעשה עדיף” – מכאן נבוא לדון בנושא שאול וכהני נוב.
אם דוד היה הורג את נבל, נמצא שיש לו דין של מלך ולשאול אין דין מלך ולכן לא טוב עשה שאול שהרגם, אך מכיוון שדוד הכריע שלו בעצמו אין דין של מלך שהרי לא יצא טבעו בעולם, אז בהכרח ששאול הוא מלך, אם כך בדין הוא שיהרוג את כהני נוב – ולכן תמה משה רבינו על כך, מדוע שאול נענש בחרב על הורגו את כהני נוב, הרי שדן אותם לפי האמת וכפי שהכריע דוד בדין נבל!!
ענה לו הקב”ה למשה: זה נכון שדוד לא הרג את נבל הכרמלי, אבל הסיבה לא הייתה בגלל שהוא לא היה מלך אלא בגלל שהיה לו ספק שקול ולכן העדיף את ה’שב ואל תעשה’ וכך גם שאול היה צריך לנהוג בדרך של ‘שב ואל תעשה’ וזו עיקר טענתם של כהני נוב שמקטרגים עליו, היה לו לשאול לנהוג גם כפי שנהג דוד ולא להרוג את כהני נוב.
לע”נ רבקה בת ח’ מנשה הנולדה מן שרה אשת סימן טוב ת.נ.צ.ב.ה.
ר' יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
