חג הסוכות
ממש לאחרונה פגשתי אדם שטוען שהוא האיש הכי שמח בעולם, כי אין לו בית ואין לו חשבון בנק, והוא חי מעבודות לא שגרתיות. הוא מצטייר כאדם מאד כשרוני ויודע לעשות לא מעט דברים והוא מבחינתו חי טוב, לא נשוי, אוכל טוב, מטייל 2-3 בשנה בחו״ל, נהנה מחברה, קורא המון ומרגיש ממש על גג העולם.
בהסתכלות ראשונה בעין אנושית, הבחור ללא ספק נראה כלבבי. מה כבר יכול להיות רע בתסריט החיים שלו? במבט שני, בעדשה אובייקטיבית, הבחור הזה מחריב את העולם. הוא לא יוצר, הוא לא בונה, הוא לא יוצר עתיד, הוא לא חושב על צרכי האנושות, פשוט חי לו בצורה הכי גסה מתוך רצון עצמי לחיות חיים טובים ונוחים בהשקפת עולמו.
התחושה הכי מפחידה היא ההרגשה שאתה לבד. אם אין מישהו שחושב עליך, ששואל עליך, שדואג לך, שמכין משהו קטן לכבודך, ששואל לשלומך, שמתפלל עליך כשאתה בצרה, כשאתה זקוק לרחמים, מה הטעם לחיים שבהם אין עוד מלבדי? יסוד היסודות של היהודי לעומת כל העמים הוא, שהוא לעולם לא לבד. דוד המלך כתב זאת בצורה הכי יפה, ״גם כי אלך בגיא צלמוות לא ארע רע, כי אתה עמדי״.
בתפילת הנעילה של יום הכיפורים, המסר הידוע לכולם הוא שהנה השערים נסגרים ומי שלקח על עצמו את השינוי המיוחל כדי להתחבר אל הקב״ה, נכנס. ומי שלא, נשאר בחוץ. בתורת החסידות ההסבר הוא טיפה שונה. בתפילת נעילה, השערים נסגרים כלפי כל העולם ובהם הקב״ה אוסף את עמו אליו ומבדיל אותנו מהם. אנחנו בפנים!! תמיד היינו. רק שאם אתה בארמון ולא תדע איך לנהוג בארמון, זה הולך להיות לא נעים ובעיקר מביך. בדיוק מסיבה זו, יצרו עבורך את חג הסוכות. רק לפני שממשיכים, צריך להבין עוד עניין על עצמך.
לשאלה האם אתה מי שאתה, או, האם אתה חלק ממעגל גדול שמניע מעגלים גדולים ועצומים ממך, יש השלכות מכרעות על עצמך ועל כל המעגלים של האנושות כולה. המונח ״שינוי קטן יוצר הבדל גדול״ הוא לא עוד משפט, הוא יסוד עמוק בחייו של היהודי השואף לחיים נצחיים. הוא יסוד מהותי כשאתה חושב על הכלל לפני שאתה חושב על עצמך, כדי לזכות לחיי נצח. אבל המשפט הזה הוא בכלל סלוגן של עמותה שפרסמה את עצמה בטיסות אל-על.
יש משפט מאד מאד פופולרי לאחרונה. ״אתה לא יותר יהודי ממני״. ״אתה יהודי בכלל?, תראה איך אתה מתנהג״. אם יהודי הוא שם תואר, אז כמו כל שם תואר, אתה ראוי להקרא באותו שם, אם אתה עשית ופעלת בשטח כדי לקבל בזכות, את אותו שם תואר. אני לעולם לא אלך להתייעץ עם אדם שלמד ועשה תואר במשפטים רק משום שיש לו תעודה. מסתמא, אני אלך לעו״ד מנוסה עם שנים רבות של פעילות ממשית ולא רק תעודות. אז אם אתה יהודי רק בגלל שאתה הבן של האמא היהודיה, אז פוטנציאלית אתה יהודי, לא יותר מזה. אבל אם אתה יהודי כי אתה לומד את החכמה האלוקית כיצד היא מתקיימת בכאוס, בטבע המפוזר והמפורד, ומאידך מקיים מצוות כי אלו הכלים שנתנו כדי ליצור משמעות נצחית בעולמנו המוגבל, אז מה השאלה בכלל? וגם אם זה חלילה לא הכי נכון בעיניך, לא היית מוכן להכנס לתוכנית המו״פ של חיים נצחיים? הרי מה עומד מנגד… חיים שגרתיים וחיים פעם אחת, זהו!! זה הכי טוב שתקבל.
אם יהודי הנך, האם האוכל ירד לך בגרון בסעודת החג, בידיעה שהיתה לך אפשרות לעזור לאחרים לקיים סעודת חג ולא עשית? האם הלכת ועשית מעשה? האם התפללת על אותם שאתה יודע בוודאות גמורה שהם זקוקים לרפואה שלימה? האם יכולת לעזור לאחיך להתרומם ממצבו העגום באמצעות הקניית חכה במקום דג?
הבעש״ט אומר משפט מאד לא פשוט להכלה: ״ אדם הפורש מן הכלל, לא רק שהוא מסב נזק לעצמו, אף חמור מכך, הוא מונע מאחרים מלממש את יעדם״. כולנו יודעים שמה שממלא את האדם בשמחה פנימית כה מענגת, היא הידיעה שמישהו אחר התקדם בזכותך, שמישהו אחר מצליח בזכותך, שמישהו הגיע לפסגה בזכות העזרה שלך. המקרים הללו, הם התחושה הפנימית היחידה שתעניק לך נצחיות כדי לוודא שאתה לעולם לא תישכח מהעולם. וככל שמפעל החיים הציבורי גדול יותר, שלא על מנת לקבל פרס, כך גדולה נצחיותו של האדם. כך בדיוק מגיעים לזמן שמחתנו נצחית.
ההבדל בין אש פנימית לבין אש חיצונית הוא מהותי!! כשההתלהבות שלך (האש שבוערת בך) היא חיצונית, ככל שהרוח תהיה חזקה יותר האש תכבה אותה. מאידך, כשהאש היא פנימית, ככל שהרוח תהיה חזקה יותר, האש תבער בעצמה חזקה יותר. הבדל בין אדם חי לבין אדם שקיים הוא: אדם קיים- צריך את העולם. אדם חי – העולם צריך אותו ורק עליו נאמר ״בשבילי נברא העולם״.
חג סוכות נוצר כדי להוציא אותך מאזור הנוחות, כדי שתתבונן, כדי שתהפוך ליצור תבוני על מנת שיום אחד חייך יהפכו למשמעות מהלכת. מאידך, מטרת החג היא להקנות לך את כל הכלים הנדרשים כיצד צריך וראוי לנהוג אציל נפש, יהודי. וזה קורה באמצעות האושפיזין, אשר יום אחר יום באים להקנות לך מתכונותיהם ומכוחם, כדי שנזכה באמת להיות דומים ליוצרנו, להיות טובים ומיטיבים עם כולם. זה זמן לשבת וללמוד ולהכין את עצמנו לקראת חג מלא שמחה וחיים מלאים במשמעות אשר תמלא את כולנו בדמעות של שמחה.
אנחנו העם היחידי שעובר מחורבן ליום טוב, מעצב לשמחה, בתוך רגע אחד ממש. ועם כל הצער והכאב שקיים בנו, אנחנו מחויבים לצחוק על הכל ולשמוח. כי ככה אנחנו. חוטפים מכה, מתנערים, מתחזקים ועולים למסלול חדש חזקים יותר, איתנים יותר, מפוכחים יותר, עצמתיים יותר, עשירים יותר, שמחים יותר, כי אנחנו עם של נצח. עמים אחרים כבר מזמן הושמדו ואף נעלמו. והשאלה היא כמו תמיד, מי מגיע לקו הסיום ואיך מגיעים לשם. מאיפה באים הכוחות לשמחה הלא שגרתית הזו? חברים, בשנים האחרונות קרו דברים מדהימים בעם שלנו. כל כך הרבה טוב פרץ החוצה, כל כך הרבה נתינה ועשייה אינסופית למען החיילים, למען העם, אז יכול להיות שהשנה לא תהיה שמחה? אין שום סיכוי..
במילה שמחה יש המון סודות, אך שמחה אמיתית נוצרת שהאדם ״שח״ על ה-״מה״. כלומר, כשאדם חושב, מדבר ועושה משמעות מתוך המהות שלשמה הוא נברא, זאת היא השמחה האמיתית. וכפי שאמרו זאת חז״ל – אין שמחה כשמחה של מצווה. כשאתה יודע שהמצוות שאתה עושה למען הכלל, משמשים ככלי לנצחיות שלך, משמשים כאמצעי לנוכחות ה׳ בעולם, כאמצעי להאיר את העולם, אזי מכך שואבים את הכוחות לשמחה מתמדת בכל השנה כולה, ויה״ר שזכית לכך.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
