שורש טעות המרגלים ותשובת יהושע וכלב
בפרשת השבוע נקרא על חטא המרגלים, אותו חטא שבגינו נגזר על בני ישראל להתעכב במדבר 40 שנה. נדמה כי הדבר התמוה ביותר בסיפור זה הוא כיצד טעו המרגלים ויותר מכך כיצד הצליחו לשכנע את בני ישראל בטעותם. מדובר הלא ב"דור דעה", אותו דור שזה עתה יצא ממצרים, ראה את כל הניסים והנפלאות שעשה איתו ה' יתברך, כיצד אפוא טעו המרגלים בכך שחשבו כי אפילו הקב"ה אינו יכול – ח"ו – לנצח את יושב הארץ, כפי שמעידים על כך דברי חז"ל על הכתוב: "כי חזק הוא ממנו.." שבמילה "ממנו" התכוונו לקב"ה, וכביכול שאפילו הוא אינו יכול לנצח את עמי כנען. מה בעצם הייתה טענתם של המרגלים עד שהצליחו לשכנע בדברי הכפירה שלהם את עם ישראל.
בספרי גדולי ישראל מצינו מספר ביאורים לתמיה זו. יש שכתבו, שחסרון האמונה שהיה בבני אותו הדור, נבע דווקא מעצם העובדה שכל אמונתם הייתה מושתת על הניסים והנפלאות שראו עד כה. כלומר, אמונתם לא באה מתוך עמל ויגיעה עצמית, אלא בדרך הקלה, באמצעות נסים ונפלאות שראו עיניהם. באמונה כזו יש חסרון, שמתרגלים להאמין רק למה שרואים בלבד, לכן גם לאחר שראו את כל הנסים שה' יתברך עשה להם במצרים ובמדבר, עדיין היה מקום לטעות שמא ה' לא יעשה כן גם בכיבוש הארץ (הגר"מ פינשטיין בספרו דרש משה), ועוד נאמרו ביאורים נוספים על דרך זה.
בתורת החסידות מצינו ביאור נפלא לכל פרשה זו, ובחלקו גם התייחסות לקושי האמור. כאשר נשים לב, נראה כי על טענת כלב בן יפונה: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" ( יג, ל בפרשה), עונים לו המרגלים: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו.. ושם ראינו את הנפילים בני-ענק מן הנפילים" גו' (לא-לג שם). אותם נפילים היו "מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש" כפי שכתב רש"י שם. כאן בעצם טמונה הטענה של המרגלים, ומכאן מסקנתם כי אין ביכולת ה' – ח"ו – לנצח את עמי כנען.
טענתם של המרגלים לא נבעה מחוסר רצון לעבוד את ה' או מחוסר אמונה בה', אלא להפך: דווקא משום שרצו לעבוד את ה' ולדבוק בו סברו, שהכניסה לארץ-ישראל תפריע לעבודת ה' ועל-כן מוטב להישאר במדבר. החיים במדבר היו מושלמים לעבודת הבורא. את מזונם קיבלו בני-ישראל בצורת מן מהשמים; מים סיפקה להם בארה של מרים; ואפילו בגדיהם נשתמרו ולא נשחקו ככתוב: "שמלתך לא בלתה". יכלו אפוא בני-ישראל להתמסר בכל ליבם ובכל נפשם ללימוד תורה ולקיום מצוות ולדבקות בקב"ה, מבלי להיות מוטרדים מבעיות פרנסה וכיוצא באלה.
כאשר אמרו להם יהושע וכלב כי ניתן ללמוד תורה ולקיים מצוות גם בארץ ישראל, על כך הביאו להם המרגלים דוגמא מהנפילים. הנה, אמרו המרגלים, היו שני מלאכים טהורים, שירדו לעולם הזה מתוך כוונות נשגבות, ובכל-זאת, על אף גדולתם וכוחם האלוקי, לא התגברו על חומריות העולם הזה ונפלו ממדרגתם ('נפילים' מלשון נפילה), עד שהגיעו לשיא השפל הרוחני והמוסרי. ואם כך אירע למלאכים, קל-וחומר לנו. לא נוכל לעמוד מול החומריות, ולכן כדאי שנישאר במדבר, שבו אנו מנותקים מהמולת העולם. זו הייתה כוונתם גם באמרם על ארץ ישראל: "ארץ אוכלת יושביה היא"; היא תהפוך אותנו לאנשים חומריים, השקועים בבעיות-קיום קטנוניות. היא תגרום לנו לאבד את הדרגה הרוחנית העילאית שבה אנו עומדים בהיותנו במדבר. ה"ארציות" תאכל את הקיום הרוחני שלנו, כפי שקרה בדיוק עם הנפילים.
על כך ענו יהושע וכלב: "אם חפץ בנו ה'… אל תיראו את עם הארץ": כוונתם שאין להביא ראיה מן המלאכים, לפי שאנו – עם ישראל – נעלים ממלאכים, מכיוון שבנו חפץ ה'. בעם ישראל שורה נשמה אלוקית, אשר בכוחה להחדיר רוחניות אפילו בתוך הגשמיות, ועד שהגשמיות עצמה תזדכך ותהיה 'דירה' לה'.
זו גדולתו של היהודי, שבכוחו לעמוד מול הכוחות החזקים ביותר, ולא רק להתגבר עליהם ולנצחם, אלא אף להפוך אותם עצמם שיהיו כלי-שרת לעבודת הבורא. זאת צריך לזכור בבואנו להתעסק בתיקון העולם, לדעת שאין מה לפחד מהתעסקות בבירור העולם, ומי שהולך בשליחות ה' ובכח התורה מובטח לו כי יתגבר על כל המכשולים ויצליח בכל מעשה ידיו, אמן כן יהי רצון. שבת שלום ומבורך
הרב ברוך צ'יקוושוילי הי"ו מכפר חב"ד
