מדיני חודש אלול
א. חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה היהודית בהיותו החודש שלפני ראש – השנה שהוא יום הדין. נחשב אלול חודש של חשבון נפש. בו חייב כל אדם לתת דין וחשבון על מעשיו ומחדליו בשנה שחלפה.
ב. בראש חודש אלול עלה משה רבינו על הר סיני בפעם נוספת כדי לקבל את הלוחות השניים. היו אלה ימי רצון, בהם התקרבו עם ישראל אל ה'. והוא יתברך התקרב אליהם. כאמור אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול. תהליך זה נמשך עד יום כיפור.
ג. כאשר משה רבינו הביא את הלוחות ואת בשורת "סלחתי" מאז ועד היום נחשבים ארבעים יום אלה ימי רחמים ורצון. ימי תשובה תפילה וצדקה.
ד. כאשר משה רבינו עלה על ההר תקעו בו ביום ובכל יום בשופר, כדי להזכיר לעם ישראל ששוב לא יבואו לידי טעות ולא יתנו ליצר הרע להסיח דעתם.
ה. ומכיון שהשופר קורא לתשובה כאמור "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", תקנו חכמים שיהיו תוקעים בחודש אלול כל יום, חוץ משבתות וערב ראש-השנה.
ו. מראש חודש אלול ואילך כאשר אדם כותב מכתב לחבירו [או בימינו איימל- דואר אלקטרוני] צריך לאחל לו "לשנה טובה תכתב ותחתם".
ז. אנו נוהגים החל מראש חודש אלול לומר בשחרית אחרי "עלינו לשבח" מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי". עד הושענה רבה. וישנם קהילות שנהגו לומר מזמור זה גם במנחה וערבית.
ח. אנו נוהגים כמנהג הספרדים והחל מיום ב' אלול להשכים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות במשך כל חודש אלול [חוץ משבתות] ונוהגים לתקוע בשופר בסליחות.
ט. לפני אמירת הסליחות אם יש פנאי יאמר את כל ברכות השחר. ואם אין פנאי לפחות יאמר את ברכת התורה. מכיוון שבלי ברכת התורה אסור ללמוד או לומר פסוקים מהתורה.
י. במשך חודש אלול צריך להתכונן לקראת ימי הדין ראש-השנה ויום-הכיפורים. ולכן בימים אלו צריך כל אחד לעשות חשבון הנפש. כלומר לחשוב על המעשים שנעשו במשך כל השנה, ולהחליט לתקן מה שצריך.
יא. בימים אלו צריך לחזור בתשובה זאת אומרת חרטה, להתחרט על המעשים הלא טובים שנעשו עד כה. וקבלה בלב שלם לבלי לעשות אותם שוב בעתיד.
יב. צריכים להתפלל ברצינות יתירה, להרבות באמירת תהילים ובנתינת צדקה.
יג. נוהגים להוסיף לתהילים היומי 3 מזמורים כל יום ועד יום כיפור בנעילה מסיימים את כל התהילים.
יד. רבים נוהגים בערב ר"ח אלול לעלות למערת המכפלה ולכותל המערבי כדי להרבות שם בתפילות ובתחנונים.
