הרב יעקב גגולאשוילי – מנהג קדוש לבדוק בחודש אלול את התפילין. בדק את התפילין ונמצאו פסולות מה דינו
הרה״ג יעקב גאגולאשוולי שליט״א רב שכונת ד' ו ה׳ דיין ואב״ד ממונות ירושלים
מנהג קדוש לבדוק בחודש אלול את התפילין. בדק את התפילין ונמצאו פסולות מה דינו
שאלה: תפילין שנמצאו פסולין, מה תשובה צריך לעשות המניחן?
תשובה: שאלה זו שכיחה ויש לדון בה משני פנים האחד על ביטול מ״ע של הנחת התפילין, ולדעת הרמב״ם (סהמי- יב- יג) של ראש ושל יד שתי מצוות עשה הן ולדעת הזוהר הקדוש (חב צא' עא'- חל' רנז עא) בן מצוה אחת יחד- מצוות תפילין וא״כ לזוה״ק אפילו נפסל אחד מן התפילין הרי שלא הניח תפילין ולדעת הרמב״ם, התפילין שנפסלו נמצא שלא הניח אותן.
וא״כ יש כאן ביטול מ״ע של הנחת תפילין ועל כן אם רכש אדם זה תפילין כשרים ועשה תשובה על ביטול המ״ע, הרי שנמחל לו. וכמו שמובא בגמ' (יומא פו עא) עבר על ע״מ ושב בתשובה, לא זז משם עד שנמחל לו וכ"פ הרמב"ם הי' תשובה פא' הד') אלא שמה שיש לדון בו הם הברכות שבירך על התפילין הפסולין שנמצא שהן ברכה שאינה צריכה והן ברכה לבטלה וספרדים המברכים ברכה אחת על תפילין של יד ושל ראש וכמבואר ונספק בשו"ע (או"ח סי' כה' סה' וסט') הרי שבירך ברכה שאי"צ בכל יום. ולאשכנזים המברכין שתי ברכות נפרדות על כל תפילה ותפילה מן התפילין (וכמו שכתבו התוס' במס' ברכות ס' ע"ב) וכמ ושפסק רמ"א (שם) הרי שבירך כל יום שתי ברכות שאינן צריכות ועובר על 'לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא'. וכתב הרב מג"א (סי' רטו' סק' ו') שלדעת הרמב"ם הוא איסור לאו דאורייתא וכך כתבו הרבה מכל פוסקי ההלכה בכל הדורות, וע"י לגאון החיד"א בספרו ברכי יוסף (א"ח ס' עמ' סק' ו') ובס' שמח נפש (להרשל"צ הר' גאגין) ועד, ואם כן הרי קימ"ל (יומא פו ע"א) שאם עבר אדם על לא תעשה ושב בתשובה, תשובה תולה ויוה"כ מכפר. וא"כ הוא הדין היה נידוננו, שיוה"כ הבא עלינו לטובה יכפר לאיש זה על חטא אשר שב עליו בתשובה. אמנם יש מקום לומר שגם קודם יוה"כ חטאו יכופר והוא ע"פ מה שכתב הגאון פנים מאירות בשו"ת (חג' סי' ט') שאחר שהביא דברי הרמב"ם שהמברך ברכה שאינה צריכה עובר על לאו של לא תשא וכו', וכתב שדעת הרא"ש וגם התוס' במ' ר"ה (לג' ע"א) אינו כן והם סוברים שאיסור ברכה שאי"צ הוא מדרבנן והפסוק הוא אסמכתא בעלמא ואם כן, על חטא מדרבנן די לו בתשובה ווידוי וחרטה ושב ורפא לו. והנה הרמב"ן (תחילת פרתש ויקרא) הביא דברי הבריתא (תורת כהנים) ששואלת על מה קרבן מרצה? אם על כריתות ומיתות בי"ד, הרי עונשם אמור, אם על מצוות לא תעשה, הרי עונשם מלקות הא אינו מכפר אלא על עשה ועל לאו הניתק לעשה והקשה הרמב"ן למה לא אמרו שקורבן לא מרצה על חיוב לאוין שוגגין שאין בהם מלקות ותירץ שסוברים רובתינו שחייב לאוין שוגגין אין צריכם כפרה ולכאורה לפי זה גם לדעת הרמב"ם הנ"ל. כיוון שכאן מדובר בחייבי לאוין שוגגין, אי"צ כפרה כלל ולכן תשובה ווידוי יכפרו על ביטול עשה של הנחת תפילין ועל שגגת הברכה שאי"צ. וראיתי למרן מופת הדורות האחרונים הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו חזון עובדיה 'ימים נוראים' (עמ' כז') שהעיר שמדברי התוס' (ביצה כה: ) משמע שחולקין על הרמב"ן הנ"ל שכתבו ששוחט ששחט בהמה וקודם בדיקה טרפותה וכשמתה אכל ממנה ואח"כ נמצאת טריפה, שיש עליו עונש כדין שוגג ולא חשוב כאונס ע"ש. הרי ששגגות לא צריכה כפרה ועונש ודלא כהרמב"ן.
ולענ"ד יש לחלק ששם בדינם של התוס' הרי הוא שוגג שקרוב יותר למזיד שבידו להמתין לראות אם בהמה זו כשרה או טריפה ואינו דומה לנידון הרמב"ן. אלא שיש להקשות למה רבותינו בברייתא לא הביאו דוגמא זו שעליה ועל שכמותה שוגג קרוב למזיד, הצריכה תורה קורבן? ויש עוד לפלפל בזה הרבה.
להלכה ולמעשה: יעשה תשובה ווידוי וחרטה ויקנה תפילין כשרים למהדרין ויכופר לו הן ביטול המ"ע והן הלאו של ל"ת את שם ה'. הן לרמב"ם והן לחולקים עליו ושב ורפא לו.
