הרב יעקב גגולאשוילי ברית מילה שחל בשבת האם מותר לדחותו ע"מ שלא יהיה חילול שבת?
ברית מילה שחל בשבת האם מותר לדחותו ע"מ שלא יהיה חילול שבת?
שאלה: תינוק שנולד ביום שישי, כך שברית המילה יחול בשבת ביום השמיני, וההורים שומרי דת ודין וחוששים מפני חילול השבת, ע"י אורחיהם, ושואלים האם לדחות את הברית מילה, ליום ראשון או לאו?
תשובה: בתשובת שאלה זו יש לדון בכמה פנים, ואשיב בקצרה בגמ' (מסכת קידושין כט' עא') שנינו, ת"ר האב חייב בבנו למולו וכו'. דכתיב (בראשית כא' ד') "וימול אברהם את יצחק בנו" ע"כ אומר רמב"ם סה"מ
('רט"ו) והלכות מילה ( פ"א ה"א) וכפי השו"ע ( יור"ד ס' כ"ס ) והופ' וזו מ"ע שחייבים על אי קיומא כרת, ולדעת הראב"ד (שם, ה' ג') כל יום שעובר הוולד באיסור כרת, עייש ולפי"ז בנידונינו, אם ידחה האב את הברית מהחשש הנ"ל שהאורחים הם מחללי שבת וכו' והרי שביטל האב מצוות עשה וגם הניח בנו בחיוב איסור כרת ואמנם מצאנו בתלמוד ובהלכה מקרים בהם אף באסורי לאוין ממש אומרים לו לאדם לעבור על איסור קל כדי שלא יכשל חבריך באיסור היותר חמור וכאוקימתא דתלמודא במסכת שבת (ד' ע"א) בהדביק פת בתנור בע"ש בשוגג סמוך לחשיכה , שאחרים יכולים לרצותה ולאוקימתא זו, אומרים לו לאדם תחטא בכדי שיזכה חברך, עי"ש ועוד כיו"ב במס' פסחים ( נט' ע"א ) שהתירו לכוהנים לעבור על עשה דהשלמה בשביל שיזכה מחוסר כפורים להקריב קורבן פסח ( עי"ש ובתוד"ה אתו ) וכן באותה סוגיא של חציה שפחה חציה בת חורין ( גיטין לח' ע"ב ) שכפו את רבה והוצאה לחירות, משום דעבדי בה איסורא, ע"ש והרי המשחרר עבדו עובר בעשה, "דלעולם בהם תעבודו",(ויקרא כה' מו') כדאמר שמואל לעיל(לח' ע"א) אלא משום מכשול דרבים, התירו לו לשחרר שפחתו, וכן בכל כיוצ"ב, לכאורה.
אך כבר התירו התוס' במס' גיטין (מא' ע'ב דה' כופין) שהיכן שפשע ועבר במזיד בשבילו לא נעבור אנו אף על איסור קל, להצילו, ולכן בנידונינו לא נאמר לאדם בטלמ"ע של מילה בזמנה, בכדי שיזכו ידידך ולא יחללו את השבת ושונים המקרים דלעיל, ברוצה פת לאותו מ"ד בגמ' איירי בשוגג, והאי דשפחה ציבור אנוסים היו. עיין בתוס' וש"ע בשו"ת בנין עולם (אבהע"זס"ייב') ובשו"ת מחנה חיים (אבהע"ז חג' ס' ו') ביאר בדברי הגאון נודע ביהודה (מהדר"ת אבהע"ז סר' ז') בנידונו שם, כעין חילוק זה וכ' בדבריו, דלולי שנחשבו הרבים כאנוסים, לא היינו חוששים להציל את הרבים מעוון ואפילו הם מזידים, והלשיטתו לרשע וכו' עייש בנידונו.
והיה מי שחשב לדמות נידוננו, שופר ולולב, שאין תוקעין בשבת ואין נוטלין הלולב בשבת, מגזרת חכמים שמא יטלנו ויטלטלנו ד' אמות ברה"ר(עי' בגמ' ר"ה כט' עב' וסוכה מג' עא') אך אין בכך כלום בזו הטענה, האחד שאין אנו גוזרים כלום אחר חתימת התלמוד וכשכ' הרא"ש שנית עיקר מצוות מילה ביום השמיני וזו חיובה, ואפי' חכמי התלמוד לא היה בכוחם לבטלו בשב ואל תעשה, כיוון שכל שמפורש בתורה להיתרא אין כח ביד חכמים לאסרו, וכמו שכתב הטז' בכמה מקרים (ע"י יורד' ס' קיז' בראשיתו) ועיין לחטז' להדיא סר' תקפ"ח סק' ה' בדין מילה שכ"כ בפירוש וכיוון לדברי הר' המאירי (חי מגילה ד' ד').
ולהלכה למעשה: שומרי תורה ומצוות אין להם לדחות ברית מילה של בנם שחל בשבת ליום ראשון משום חשש חילול שבת ע"י האורחים וכ"פ להלכה ולמעשה בשו"ת מנחת יצחק (וויס חג' ס' לה')
ועתה ראיתי שכפ' גם בשו"ת אגרות משה (חא' מיורד' ס' קנו') ומ"מ יש מצבים, בהן לא מלין ברית שחל בשבת, כגון בני המומרים ובני הקראים ועוד כיוצ"ב וע"כ יש בכגון אלו להתייעץ עם פוסקי ההלכה.
