פרשת 'כי תבוא'
א'. והי׳ כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו׳
נא׳ בספרי, עשה מצוה זו שבשכרה תיכנס לארץ, ולכאורה הרי בנ״י נתחייבו במצות ביכורים רק אחרי שהתיישבו בארץ ישראל, כפי׳ רש״י הק׳ , מגיד שלא נתחייבו בביכורים, עד שכבשו את הארץ וחילקוה, אלא משום שכבר קיבלו על עצמם שיקיימו את המצוה הזאת, שימש זכות שבגללה יכנסו לארץ, כמאמר ״מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה״.
ב'. והי׳ כי תבא … אמרו חז״ל אין והי׳ אלא לשון שמחה, בזכות השמחה שיהי׳ לך בבואך אל הארץ, תזכה ל.. וירשתה וישבת בה.
ג'. נא׳ במד״ר על בראשית, אמר ר׳ הונא בשם ר׳ מתנה, בזכות ג׳ דברים נברא העולם, חלה מעשר וביכורים, שבהם נא׳ ראשית, חלה שנא׳, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, מעשר שנא׳ ראשית
דגנך תירושך ויצהרך תתן לו וכו׳, וביכורים שנא׳ ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלוקיך .
ד'. ועוד מצינו בדברי חז״ל טעמים בהבאת הביכורים, (א׳) כדי להכניע את היצר בתאוות אכילה, ובמיוחד בדבר שאדם לא אכל מזמן, והוא מצפה לזה מתי כבר יגדל ויוכל לאכלו, לכן התורה מצווה (ולקחת מראשית .. כפי׳ רש״י הק׳ ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא משבעת המינין בלבד…) שהפרי הראשון הוא לא שלך הוא קדוש, כדי להכניע את תאוות האכילה. (ב׳) להוציא מהאדם את המידה של כפוי טובה, שהיא מידה רעה, ובהבאת הביכורים אומר המביא, הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה׳, שזוהי הכרת הטוב בהשי״ת, שכל העושר וההצלחה בפרי הארץ וכו׳ הכל ממנו ית׳, וזהו שאומר דוד המלך ע״ה, כי ממך הכל ומידך נתנו לך. (ג׳) להורות שבזמן ההצלחה והשפע שיש לאדם, שלא ישכח את עברו, (וזה יעזור לו שלא יהי׳ גאה, אלא יהי׳ עניו ושפל רוח) ולכן מביא הביכורים מזכיר, ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו׳, (ידוע השאלה למה נא׳, ארמי אובד אבי בל׳ הווה … אלא כמו שנא׳ באגדה, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם)
(ד׳) כדי להשריש בליבנו מידת הענוה שהיא ראש לכל המעלות, כמו שנשתבח משה רבינו ע״ה והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ומביא הביכורים אומר, הנה הבאתי את ראשית
פרי האדמה, אני בעצמי, שזה מראה על ההכנעה שיש לו לאדם, כמו שמצינו באגריפס המלך, שנטל סל מלא ביכורים על כתפו להביא להר הבית.
ה'. מובא בשיחות ק׳ של הרבי, שבמצות ביכורים מוצאים, כשיהודי חורש וזורע ומשקה, ומטפל בעצים וכו׳ אומרים לו שהמובחר שבפירות זה לא שלך אלא מגיע לכהן, ובכך שהוא מביא את הביכורים לפני ה׳, בכך הוא מבטא שהכל מה׳ יתברך, כמ״ש הנה הבאתי מראשית כל פרי האדמה אשר נתת לי ה׳… ואף בזמן הגלות יש מעין מצות ביכורים, כשיהודי אומר מכל הלב על כל מה שיש לו, אשר נתת לי ה׳, הרי כל מה שיש לו נהפך לקדושה והשימוש בכל אשר יש לו הרי זה עבודת ה׳, וכמו שמצינו במצות ביכורים, ושמרת ועשית אותם, כפי׳ רש״י הק׳, בת קול מברכתו, הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה, גם בימינו כנ״ל, שהאדם מודה להקב״ה על כל מה שיש לו, זה מביא את ברכת ה׳ ית׳ ו׳, הרבי מביא בספר היום יום, ח״י אלול (שזהו יום הולדת ה׳בעש״ט ואדמו״ר הזקן זיע״א) תוכן תורת הבעש״ט ש״פ
תבוא ח״י אלול תרנ״ב אחר קבלת שבת, והי׳ כי תבא אל הארץ וגו׳ ׳ארץ׳ לשון מרוצה ולשון רצון כדאי׳ במדרש. כשתשיג את הרצון שהוא מתנה מלמעלה ובירושה בכל אחד מישראל, צריכה להיות העבודה
׳וישבת׳ בהתיישבות …
והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלוקיך, על יהודי לדעת שהילוכו ממקום למקום, מתוך כוונה, ׳לשכן שמו שם׳ לפרסם אלוקות במקום שנמצא בו, ואחר תפילת ערבית הוסיף הבעש״ט, במה מפרסמים אלוקות, בברכה ופסוק תהלים.
בברכת שבת שלום ומבורך שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה שלמה.
הרב יוסף אברמשוילי הי"ו מרמלה
