"פרשת פינחס"
בסוף הפרשה הקודמת מסופר על מעשהו של פינחס שקינא את קנאת ה' כאשר חטאו בני ישראל עם בנות מואב.בהמשך לכך אומר ה' בתחילת פרשתנו:פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב ת חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם".ועל כך נותן לו ה' שכר עצום ונפלא- "הנני נותן לו את בריתי שלום.והיתה לו ולזרעו אחריו ברית עולם".דברים אלה מעוררים שאלה:והרי גם משהרבנו השיב את חמת ה' מעל העם,ולא פעם אחת בלבד ,אלא פעמים רבות,ובכל זאת ,לא קיבל שכר כזה,להפך,כשביקש מה'[על פי המדרש]"שיירשו בניי את כבודי"-לא הסכים הר לכך,ומינה דווקא את יהושע למה אפוא זכה פינחס בכהונת עולם "לו ולזרעו אחריו",משום שפעם אחת יחידה "השיב את חמתי מעל בני ישראל"?
התשובה טמונה במילים "בקנאו את קנאתי בתוכם".
ההבדל המהותי בין עבודת משה לעבודת פינחס הוא,שמשה הסיר קטרוגים על עם ישראל על ידי תפילה,ותפילתו פעלה למעלה שתתבטל הגזירה,ואילו פינחס ,השיב את חמתי" על ידי פעולה גשמית למטה,בתוך בני ישראל,פעולה כזאת שעוררה את בני ישראל לתשובה.הבדל זה משתקף גם במסירות נפש של משה וינחס:משה רבנו מסר את נפשו למען עם ישראל,ואף היה מוכן למחוק את שמו מהתורה-אבל כל זה הוא מסירות נפש שמצד הנשמה.לעומתו,פינחס מסר את נפשו כפשוטו ממש וסיכן את חייו,כדי להציל את עם ישראל מסירות נפש שמצד הגוף.במילים אחרות משה ופינחס מייצגים שתי דרכים בעבודת ה' .המטרה הכללית של עבודת ה' הי לזכך את הגשמיות ולהפכה כלי לאור האלוקי.דבר זה יכול להיעשות בשתי דרכים:אחת על ידי הארה אלוקית גדולה מלמעלה,והשנייה ,על ידי זיכוך המציאות הגשית והעלאתה למעלה.משה רבנו מייצג את העבודה בדרך הראשונה-להביא הארה אלוקית מלמעלה.זה גם עיקר עניינו,כמו שהביא את מתן התורה,"וירד ה' על הר סיני".הארה אלוקית מלמעלה למטה.לעומתו ,פינחס מייצג את הדרך השניה,של תשובה וזיכוך המציאות הגשמית ,עד שהוא מתעלה ונעשית כלי לאור האלוקי.עבודתו של משה ,אף שהיא בדרגה עליונה ביותר,יש לה חסרון:הואיל והקדושה באה רק מלמעלה,אין היא מתחברת לגמרי עם המציאות הגשמית.לכן מיד אחרי הגילוי הנפלא של מעמד הר סיני היה יכול להתחולל חטא העגל.כלומר,זו עבודה שאין עמה קביעות ונצחיות,ולכן לא זכה משה שבניו יירשו את כבודו.לעומת זאת ,עבודתו של פינחס שמזככת את המציאו התחתונה ועושה אותה כלי לאור האלוקי.יש בה המעלה של קביעות ונצחיות,ולכן דווקא מעשהו זיכה אותו ב"ברית כהונת עולם","לו ולזרעו אחריו".
[מתוך לקוטי שיחות כרך יח',עמ' 344]
אימרת השבוע
איש על העדה
לאחר הסתלקותו של הבעש"ט,מינו התלמידים את בנו.רבי צבי,לממלא מקומ,ובמשך שנה שלמה הנהיג את עדת החסידות.בתום השנה,בחג השבועות תקכ"א,כשישבוסביבו כל תלמידי הבעש"ט,קם פתאום רבי צבי וניגד אל רבי דובער[המגיד ממזריטש]ואמר:"היום נתגלה אליי אבי ואמר לי ,שהשכינה והפמליא של מעלה עברו אליך".ומיד פשט את בגדו,הלבישו לרבי דובער והוא קיבל את ההנהגהכשסיפר הרבי הרש"ב[רבי שלום דובער]מליובאוויטש סיפור זה,הוסיף:"רבי צבי היה ידוע במדת השפלות וההכנעה שלו,בל כמה כוחות נעלים צריך האדם כדי שיוכל לעשות דבר כזה!
