פרשת 'מקץ'
"חושקני בכם"
פרשת השבוע באופן קבוע נקראת בימי חנוכה. כך גם סיפורו של יוסף הצדיק נקראת לפני ואחרי חנוכה, ויש לכך משמעות, כמובא בספר השל"ה הקדוש (בריש פרשת וישב, חלק תושב"כ), כי המועדים של כל השנה, כולן שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן.
סיפורו של יוסף הצדיק, איננה רק מרתקת (לאור המובא במדרשי חז"ל), כי אם מלמדת ומחנכת, המתחברת לימי חנוכה שאנו בעיצומם. כאשר יוסף עובר מסכת גלגולים ממקום האחד למשנהו, עד שנמכר לפוטיפר, אחד משרי המלך פרעה. במסכת הניסיונות הקשים, ולאחר עלילה מרושעת נשלך לכלא, שם פוגש שניים משרי המלך, שר המשקים והאופים, החולמים יחד בלילה אחד חלום, ויוסף פותר להם את החלום שמתגשם, ולאחר שאחד מהם חוזר למעמד שר, אומר למלך פרעה החולם חלום, כי הכיר בכלא "נער עברי" חכם ושנון שיכול לפתור לו את החלום. פרעה קורא ליוסף, ושואלו: "חלום חלמתי ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו" ויוסף עונה לו במילה אחת: "בלעדי". פירוש: "אין החכמה משלי" (רש"י), ו"הספרונו" אף מפרש אף יותר: "אין זו אמת שאני היחיד היודע לפתור. אין בלבי ספק שיש פותרים בלעדי".
מדוע עשה זאת, מדוע הצטנע כל כך, לאחר כל כך הרבה סבל של כעשרים שנה, ובמיוחד שזה יכל היה לעלות לו ביוקר?
הוא עשה כן, כי יהודי הוא, וזו בדיוק הנקודה המפרידה בין היהודי והגוי. ישראל נמשלו ללבנה, שאין לה אור עצמי, שהיא מקבלת מאור השמש. זו מהותו של יוסף – שהעמיד את ה' יתברך במרכז חייו. זה היה מרכז הווייתו, הוא חי כך בכל פעולה מפעולותיו, וה' גמל לו כגמולו. עוד בראשית הדרך מעידה התורה: "וירא אדוניו כי ה' אתו" (בראשית, לט, ג'), מה ראה אדונו? – שהיה "שם שמים שגור בפיו" (רש"י) ולכן, "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (שם) – זה היה סודו של יוסף.
יוסף הוא דוגמא וסמל לכל יחיד מעם ישראל ולדורות, שכן זוהי מהותו של האיש היהודי, המאמין וחי בתחושה תמידית כי הכל מאת ה' יתברך, וכל המגיע אליו הינה בזכותו, וכי החכמה העושר והכבוד ניתן לו בחסד ולא בזכות.
כך היו אבותינו הקדושים מאז אברהם אבינו שאמר: "ואנכי עפר ואפר", יעקב אבינו – "קטונתי מכל החסדים…", משה ואהרון – "ונחנו מה", דוד המלך – "ואנכי תולעת ולא איש". לעומת זאת גדולי אומות העולם כמו פרעה ונבוכדנצר, חירם מלך צור שגדולתם עלתה להם השררה לראש ועשו את עצמם אלוה, והכריזו על עצמם כאלילים חיים. אלכסנדר מוקדון הורה לפסל את דמותו כשבידו הוא מחזיק את כדור הארץ (ירושלמי, מסכת עבודה זרה פ"ג ה"א). הבדל תהומי בין האיש היהודי לגוי, עד שאומר לנו הקב"ה: "חושקני בכם, שבשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני" (חולין פט ע"א).
חג החנוכה הינה בגין ניצחון החשמונאים המעטים מול הרבים של אנטיוכוס ואנשיו, ניצחון שלא נתפס באופן ריאלי, כאשר במסירות נפש עצומה של מתי מעט מעם ישראל הצליחו לנצח את האימפריה היוונית ואת תרבותם. בחג זה האיר בורא עולם מאורו האין סופי באור נצחי לדורי דורות, בגדר "איתערותא דלעילא" – כאשר באופן טבעי לא היה כל סיכוי לנצחם. אך הקב"ה האיר לנו פנים בנס גלוי ומוחשי, ובניצחון נצחי.
לכן, מבאר בספר "בני יששכר" מדוע נהגו (עוד מתקופת בית המקדש) לשחק במשחק הסביבון בחג החנוכה? היות והסביבון מסובבים אותו מלמעלה, לרמז על גילוי חסדו ואהבתו המיוחדת של ה' בנס חנוכה לעמו ישראל ממנו יתברך אלינו, בשונה מחג הפורים ששם נהגו לשחק במשחק הרעשן, שמסובבים אותו מלמטה – כפי שהנהגת ה' הייתה כלפינו לאחר "איתערותא דלתתא" – ההתעוררות מלמטה – לאחר צום, תשובה זעקה ותפילה של שלושה ימים ולילות, וההתעוררות מלמטה הביאה לנס פורים.
הלקח האקטואלי עבורנו היא, עד כמה יש לנו להעמיד במרכז הווייתנו ולפני הכל את ה' יתברך, בפרנסה, בזוגיות, בשליחות ציבורית… כי הכל – מאת ה' היא, וככל שה' יהיה במרכז הווייתנו, שם נראה סייעתא דשמיא, ונראה שפע והצלחה עד בלי די.
ייתן ה' ונזכה לקבל את השפע הרוחני והגשמי ממאורות החג, ויהיה לנו זה בגדר "על הניסים", כמו "בימים ההם", גם "בזמן הזה".
חג חנוכה שמח ושבת שלום!
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
