פרשת 'נשא'
בפרשה הקודמת נאמרה שהקב"ה אומר למשה למנות את בני קהת לפני בני גרשון ואעפ"י שגרשון היה הבכור. והטעם מפני שבני קהת היו נושאים את ארון הקודש והכלים המקודשים ביותר, והוא מפני שיצאו מקהת גדולי הדור שהם: משה אהרן ומרים. ולכן ניתנה להם כבוד למנותם ראשונה ומפני כבוד התורה.
ונראה לתת טעם לדבר ע"פ משל לעני שבא לעשיר אחד לבקש ממנו גמ"ח והשיב העשיר שכעת יושב הוא ועוסק בתורה ונא': "ותלמוד תורה כנגד כולם" אמר לו העני: משל למה הדבר דומה לעשיר גדול שקנה מעיל פרווה יפה, וכאשר נכנס לביהכ"נ התפעלו כולם מיופיו והדרו, והיה שם איש עני אחד שקינא בעשיר זה ומכר כל אשר לו וקנה ג"כ מעיל פרווה כזה כמו שיש לעשיר. וכשנכנס זה העני לביהכ"נ לבוש המעיל מילאו כל האנשים פיהם בצחוק, ויחר לו מאוד ויאמר והלא המעיל הוא כמו לעשיר ומדוע צחקתם רק עלי, אמרו לו: העשיר היה מלובש מכף רגל ועד ראש בבגדים חשובים מאד ועליהם נאה ללבוש המעיל, אבל כל בגדך קרועים ובלויים ורק המעיל יפה, ולא לכבוד יחשב הוא לך.
והנמשל הוא – אתה הלומד והמתמיד, המשנה שהזכרת "ותלמוד תורה כנגד כולם" מונה תחילה המצוות שהם כיבוד אב ואם וגמ"ח, וכו' ולבסוף אמר .. ותלמוד תורה כנגד כולם, ומי שרק מתעסק בתלמוד תורה בלי לקיימה למעשה עושה ושם עצמו ללעג וקלס .
והנה כל אחד מכלי המשכן רמזו על דרך מסויים בעבודת ה'. היריעות שכיסו את המשכן מבחוץ רמזו למראה חיצוני יפה ומי שהפנימיות שלו ריקה ורק מראה עצמו מבחוץ אין חוזק ויסוד לעמידתו, ולכן קדמו משא בני קהת, לרמוז לנו בזה שרק אחריו יש חשיבות להיריעות שמבחוץ, שהם היו משא בני גרשון כשנ': "ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת מסך הפתח לפתח המשכן", וגדול התלמוד שמביא לידי מעשה ולא המדרש עיקר אלא המעשה.
והנה רואים אנו שלא רק שהקדים הכתוב את בני קהת לבני גרשון, אלא אף הפסוק בפרשה בניהם שבני קהת מוזכרים בפרשת "במדבר" ואילו בני גרשון בפרשת "נשׂא" אשר לפנינו והטעם הוא שנא': "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" ודרשו חז"ל [עירובין נד.] מי שמשים עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בה זוכה לתורה ומרוממתו על כל המעשים. וזהו שאמרו מפני מה זכו בני קהת לזה, מפני שקהת שם עצמו כמדבר הזה. ולכן הקדימו אותו גם בפרשת במדבר. ולכן באה פרשת נשא אחר חג השבועות שהוא זמן מתן תורתינו שעי"ז זוכים לנשוא והתרוממות.
וידוע שפרשת נשׂא היא הפרשה הגדולה ביותר שבתורה ויש בה קע"ו פסוקים, והפרק הגדול שבנ"ך הוא ספר תהילים פרק קי"ט שיש בה קע"ו פסוקים של "תמניא אפי" וכן בתלמוד בש"ס מסכת בבא בתרא יש קע"ו דפים. והרמז בזה, שלתורה שבכתב ותורה שבע"פ יש ערך אחד גדול ושווה שנושאת את הראש למי שהוא "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" ועובדים את הקב"ה בענוה ובתמימות ויודעים לכלכל חייהם ולקנות חכמה וכמו שאמרו [ברכות סג:]: הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות וע"י התמימות יזכה להתרוממות ונשיאות.
ועיקר הנשיאות לאדם שיהיו לו בנים טובים וכשרים הולכים בדרך ה' ותורתו.
ואמר החכם מכל האדם: "הולך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו" וכמו שהיו אבותינו תמימים אברהם יצחק ויעקב ובזכות זה זכו לקבל דור המדבר את התורה שהקדימו נעשה לנשמע, וזהו שנא' בתהלים כג': "שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום, וחסד ה' מעולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, לשומרי בריתו ולזוכרי פיקודיו לעשותם".
ועכשיו אמר הקב"ה למשה כשם שמניתם את בני קהת כדי לדעת מי הם הראוים לעבודה, כך תמנו ג"כ את בני גרשון. וכתב רש"י: כמו שציויתך על בני קהת לראות כמה שהגיעו לכלל עבודה והוא שעדיין לא נשא את ראשם כן תשא את ראש בני גרשון גם הם.
והנה בפרשתינו נאמר:"כה תברכו את בנ"י אמור להם" דהיינו: כביכול שהקב"ה אומר להם אותי אתם לא צריכים להזהיר ולבקשני לברך את ישראל, אלא תזהירו את ישראל שיהיו ראוים לברכה.
והמגיד מדובנא המשיל לאב אחד שהיה נאלץ לגרש את בנו מביתו בשל התנהגותו הרעה ועד שהגיע לככר לחם ובלי קורת גג ובגדים, ובא שכנו ואמר לו עד מתי לא תרחם על בנך שהוא עצמך ובשרך, א"ל אביו לשכנו, עד שאתה אומר לי זאת , אמור לבני שיתנהג בדרך הישרה והטובה. וזהו שאמר "כה תברכו את בנ"י אמור להם" שיהיו ראוים לברכה.
וזהו "נשׂא את ראש בני גרשון גם הם", אם אתה רוצה שיתרומם קרן בני גרשון אלו הבנים שגלו ונתגרשו מעל שולחן אביהם אזי גם הם שגם להם יש התחייבות, וזהו "לבית אבותם למשפחותם" שיהיו ראויים ביחוס לאבותיהם.
וזהו ג"כ הטעם, שהכהנים היו מפנים ומכוונים פניהם כנגד הקהל שהוא עניין פנים כנגד פנים שהרי יותר היה ראוי שיהא פניהם כנגד ההיכל לבקש מה' יתברך לברך את ישראל, אלא לרמז בה שייטיבו ישראל את דרכם, ויהיו בם מוכשרים לקבל את הברכה שנא': "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בניך" ויה"ר שנזכה לברכה המשולשת בתורה ע"י האחדות והשלום ולכך נאמרו הברכות בלשון יחיד, ואמר ר' שמעון בן חלפתא: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
