פרשת 'דברים'
כן, יש תקוה!
יום תשעה באב הוא שיא הימים הנקראים "ימי בין המצרים", יום בו נחרבו הבית, הראשון והשני. ניצבים אנו בערב שבת תשעה באב, שלפי הלוח העברי אילולא חלה בשבת, היינו צריכים לצום בו, ונדחה הצום ליום ראשון לאחריה.
חז"ל אמרו: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימין כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא, א' א') – היות והסיבה (שגרמה לחורבן הבית) עדיין קיימת. ומהי סיבת החורבן? גילו לנו חז"ל (גיטין נו) "בגלל עוון שנאת חינם".
מסופר על אדם שצעד ברחוב וראה מולו שתי בניינים מרשימים, לבן ושחור. נכנס בשחור וראה שולחן ערוך כל טוב ומסביבו יושבים אנשים רזים וכחושים, עצובים ומדוכדכים … לא הבין האיש מה קרה ולמה האנשים כה עצובים, וכה רזים, כאשר מסביבם שולחן ערוך מכל טוב…?!
עזב האיש עצוב וכואב ונכנס לבניין הלבן. גם כאן הוא ראה שולחן ערוך….. רק שמסביבו יושבים אנשים בריאים, שמחים ומאושרים.
התברר לו כי שתי הבניינים הנם בתי כלא, שעונש באיה הוא מיוחד, מקבלים הם מזלגות ארוכות, כך שלא יוכלו לאכול מהאוכל המונח לפניהם… רק שבבניין הלבן הם כה אוהבים האחד את רעהו שגם זה שלא יכול לאכול מהצלחת שמולו, הוא כן מאכיל את חברו, וכך גם חברו מאכיל אותו, מה שאין כן בבניין השחור, שכל כך שנאו הם האחד את זולתו, אמרו: לא אני אוכל וגם לא אתה, ושנינו נמות…! כאומר: תנקר לי עין אחת, על מנת שתנקרו לשני את שתי העיניים.
זוהי שנאת חנם!
ובכל זאת, יש תקווה!
לפני כמאתיים שנה, באחד מלילות הקיץ החמים יצא נפוליאון מארמונו לטייל בעיר פריז, והגיע עד לפתח בית הכנסת המרכזי שבפריז. הוא עמד לנוח ליד בית הכנסת, כשלפתע שמע קולות בכי חרישיים בוקעים מבית הכנסת. הביט פנימה, כאשר חושך שרר בבית הכנסת ורק נרות מועטים דלקו וקול הבכי הלך והתגבר, ראה את המתפללים, יושבים על שרפרפים נמוכים ועל הרצפה, רגליהם יחפות ובידיהם ספרים. מישהו קרא דבר מה בקול בכי, נפוליאון הטה אזנו והקשיב, אך השפה הייתה זרה ובלתי מובנת לו.
"מה קרה? למה הבכי?" שאל נפוליאון בפליאה את אחד המתפללים.
הפסיק האיש את בכיו ואמר: "שרפו את בית מקדשנו".
"מי שרף? היכן?" התעניין נפוליאון.
"הרומאים", ענה האיש. "במלחמה הגדולה על ירושלים".
נפוליאון עזב את בית הכנסת כולו נסער ונרגש. איך זה שאני, גדול מצביאי העולם, איני יודע דבר על המלחמה הנוראה בירושלים. מדוע לא דווחו לי הקצינים והשרים?
חזר לארמונו ובמהירות קרה לקציניו ואלופיו. "מדוע לא סיפרתם לי כי מלחמה מתחוללת בירושלים, וכי הרומאים שרפו את בית מקדשם של היהודים?" הרעים עליהם נפוליאון בקולו. הקצינים היו נבוכים ולא ענו. עד שאחד מהם ענה: "לא שמענו ולא ידענו על המלחמה מתחוללת בירושלים". כעסו של נפוליאון גבר.
וכי צחוק עשו ממני היהודים? "הביאו את הרב שלהם לכאן"!פקד על אנשי הארמון. בדחיפות הובהל הרב. "מדוע שיקרו לי היהודים וסיפרו, כי הרומאים שרפו את בית מקדשכם במלחמה הגדולה?" שאל נפוליאון את הרב. "אני ביררתי וחקרתי, ואין כלל מלחמה בירושלים. אמור לי את האמת, יהודי"! פקד עליו נפוליאון.
השיבו הרב. "צדקו קציניך ושריך, הוד רוממותו, אך צדק גם היהודי", אמר הרב. "לפני כאלפיים שנה, בשנת 70, ביום תשעה באב, שרפו הרומאים ובראשם טיטוס שר צבאם את ירושלים, והעלו באש את בית המקדש…".
"אם כך, זה הוא ספור ישן נושן", אמר נפוליאון. "אך מדוע הרשה האלוקים שלכם שישרפו את בית מקדשו ?" המשיך ושאל.
נאנח הרב אנחה כבדה ואמר: "המקדש נשרף בגלל חטאינו, בגלל שנאת חינם ששנאו אחינו זה את זה. איש לא כבד את רעהו , איש לא וותר לרעהו. ואף כי היו בינינו צדיקים גדולים, שומרי מצוות וגומלי חסדים, לא הועיל לנו הדבר. עד היום הזה הננו בוכים וצמים ומצטערים על בית מקדשנו שנשרף. אך לא נואשנו, אנו ממשיכים בתפילה ובתחנונים שנזכה במהרה לבנותו מחדש".
נפוליאון הרהר כמה דקות ואמר: "אכן, עם מיוחד ונפלא אתם העם היהודי. רק עם שיודע כך – אלפי שנים להתאבל על בית מקדשו שאבד , רק הוא יזכה לחזור במהרה לארצו ולשוב ולראות בבניינו".
הבה נפרגן ונכבד האחד את רעהו, ובע"ה ניגאל בגאולה השלמה והאמיתית לכלל ולפרט בב"א!
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
