פרשת קדושים
שלושת הציווים הראשונים בתחילת פרשתינו הם:
א- "קדושים תהיו". ב- "איש אמו ואביו תיראו". ג- "ואת שבתותי תשמרו".
ומכיון שבתורה הכל בא בדייקנות היכרח איפוא לומר שבעצם זה ששלושת הציווים מופיעים ביחד הם קשורים אחד לשני.
משמעותה של 'קדושה' כאן היא 'הבדלה' וכמו שכתוב בסוף הפרשה "והייתם לי קדושים… ואבדיל אתכם מן העמים" ופירוש הדבר הוא שעל בני ישראל להיבדל מאומות העולם, וההבדלה הזאת מתבטאת בעניינים שמבחינה חיצונית הם דומים וכך גם הציווי 'קדושים תהיו' אינו מתייחס לתורה ולמצוות שכן בהם אין לאומות העולם כל אחיזה כמו שכתוב 'מגיד דבריו ליעקב.. לא עשה כן לכל גוי', אלא כאן מדובר בדברי רשות כגון אכילה, שתיה, מסחר וכו', דברים שלגביהם דומים יהודים לכאורה מבחינה חיצונית לעמים אחרים וביחס לכך התורה אומרת 'קדושים תהיו'. ועל כך נשאלת השאלה כיצד יתכן שתהיה קדושה גם בשעת הימצאות בענייני העולם הזה וביחוד בזמן הגלות של חושך כפול ומכופל? כלפי כך נאמר 'כי קדוש אני' בכל מקום שבני ישראל נמצאים הרי הם קשורים עם הקב"ה עם 'אתה קדוש' שקדושת בני ישראל דומה לקדושתו של הקב"ה.
תכליתו של יהודי שלא רק הוא לבדו יהיה קדוש כי אם כפי שנאמר לגבי היהודי הראשון אברהם אבינו 'אשר יצוה את בניו ואת בתו אחריו ושמרו דרך ה', וביחס לזה בא הציווי השני "איש אמו ואביו תיראו" כאן רמוזה חובת החינוך. המחנכים הראשונים של האדם הם אמו ואביו ועליהם להחדיר בילדים את ההרגשה כי הם שונים מכל העולם וכי הם בני גוי קדוש, סדר הכתוב הוא אמו ואח"כ אביו, האם קודמת משום שהיא עקרת הבית ועיקר החינוך בפועל נתון בידה.
ואיך אפשר להשפיע על הילדים וגם על האדם עצמו להביא לידי 'ונפלינו אני ועמך'? כלפי כך בא הציווי השלישי "את שבתותי תשמרו" השבת מהווה אות בין הקב"ה לבין בני ישראל, היא מציינת את האמונה בחידוש העולם ומחזקת את הוודאות שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו תמיד, ובכך שונים בני ישראל מאומות אחרות. אומות העולם אומרים שהקב"ה מסר את העולם להנהגת הגורמים הטבעיים כאילו עזב ה' את הארץ והשאיר אותה ביד כוכבים ומזלות חס ושלום ואילו בני ישראל קשורים באמצעות אמונתם עם הקב"ה שלמעלה מהטבע, אבל בטבע הם לא צריכים להתחשב ככתוב 'מאותות השמים אל תחתו – יחתו הגויים מהמה', וזה היתרון שיש ליום השבת על ששת ימי החול, בפרשת הבריאה מוזכר ל"ב פעמים שם אלוקים שהוא בגימטריא 'הטבע' אבל השבת היא שבת לה' היה הווה ויהיה כאחד למעלה מהטבע.
השבת ניתנה רק לישראל ולא לאומות העולם וכמו שכתוב בגמרא (סנהדרין נח.) שעובד כוכבים ששבת חייב מיתה. כי שייכותם של הגויים היא רק לשם אלוקים – לטבע ולא לשבת ששבת היא לשם ה'. ועל ידי שמירת השבת שהיא האות והקשר בין בני ישראל לבין הקב"ה ועל ידי חיזוק האמונה שבני ישראל אינם נתונים למרות הטבע כי אם מושגחים בהשגחה פרטית של הקב"ה בעצמו – יוצר האדם בנפשו וכן בנפש ילדיו את 'קדושים תהיו' שאף בעניינים גשמיים תהיה קדושה שכן יש לו אמונה איתנה שגם גשמיותו של יהודי קשורה עם קדוש אני.
ובהמשך הדברים נאמר "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" סמך שבת למקדש שעל ידי ששבתותי תשמרו מביא האדם לידי כך שכל ענייניו יהוו משכן ומקדש לו יתברך.
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקינו בבניין בית המקדש בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
