פרשת דברים
פרשת דברים פותחת בדברים שאומר משה רבינו בימיו האחרונים לפני פטירתו מראש חודש שבט ועד ז' באדר.
רש"י מלמד כי דבריו של משה הם תוכחה על כל המקומות והמקרים בהם הכעיסו בני ישראל את ה', ומשה רבינו מזכיר את המקרים האלו ברמז, "בין פארן ובין תופל" במדבר פארן היה חטא המרגלים ו"תופל" מרמז על הטענות שלהם על המן שירד להם מן השמים כמו שנאמר "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".
משה לא מזכיר את הדברים בצורה מפורשת אלא רק ברמז "מפני כבודן של ישראל", אמרו חז"ל במדרש "רבי פנחס אומר: אחר ארבעים שנה, רצה משה להזכיר לישראל ולומר להם, זוכרים אתם שאמרתם במדבר "היש ה' בקרבנו אם אין".
אלא אמר משה: אם אני אומר לישראל כך, הרי אני מלבין את פניהם, והמלבין פנים אין לו חלק לעוה"ב".
פרשת דברים לעולם נקראת לפני ט' באב יום בו חרב בית המקדש השני על עוון שנאת חינם, ומפרשת השבוע אנו למדים לפי התנהגותו של משה כמה זהירות נדרשת מהאדם כאשר הוא מוכיח את חבירו על דברים לא טובים שעשה, כמה צריך להיזהר מאוד שלא לבייש אותו.
השל"ה הקדוש לומד כלל גדול בעניין מצוות תוכחה מהפסוק שאומר שלמה המלך בספר משלי "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" והוא מבאר כך: כאשר אתה מוכיח את עמיתך אל תאמר לו רק את חסרונותיו, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך, וזה כוונת הכתוב "אל תוכח לץ" – אל תוכיח אותו ואל תאמר לו אתה לץ, אתה לא חכם, ועוד חסרונות שיש לו, כי אז "וישנאך", מיד הוא יגיד שאתה שונא אותו ולכן אתה מוכיח אותו, אלא אדרבה, "הוכח לחכם" אמור לו חכם אתה! ולך לא מתאים לנהוג כפי שנהגת. וזהו "הוכח לחכם" כלומר, תעשנו לחכם, אז "ויאהבך" וישמע לקול דברי התוכחה שלך.
הפסוק אומר "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" יש מצווה להוכיח אדם על מעשיו הרעים, ההבנה הפשוטה של המילים "ולא תישא עליו חטא" היא כך, שעליך להוכיח את חברך כי אחרת הוא ימשיך ויעשה חטאים ומעשים לא טובים.
אבל מבארים לנו חז"ל שכוונת הכתוב היא כך, "הוכח תוכיח" איך עליך להוכיח את עמיתך? באופן כזה שלא תישא עליו "חטא", באופן כזה שלא תפגע בו, שאתה בעצמך לא תעשה חטא של הלבנת פנים, שלא יצא מזה חלילה חטא אם פגעת בו.
צריכים לדעת שכאשר ניגשים להוכיח מישהו שחלילה אין לנו נגיעות אישיות וידינו נקיות.
מסופר על האדמו"ר הריי"צ שלא חש בטוב ונאלץ הרופא להזריק לו זריקה. הוא עקב בדריכות על ההכנה של הרופא וכיצד הרופא חיטא את הידיים בחומר מיוחד, לקחו את המחט מאריזה סטרילית וחיטאו את המקום באלכוהול שלא יחדרו חלילה חיידקים לגופו.
בתגובה אמר הרבי שניתן ללמוד מזה מוסר השכל חשוב מאוד, לפני ש"דוקרים" מישהו אחר, ולפני שמוכיחים אותו על מעשה לא טוב שעשה, צריך שהתוכחה תהיה סטרילית וללא נגיעות אישיות, שאם לא כן עלולים דברי התוכחה להזיק יותר מאשר להועיל…
ידועים דברי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שבשבת חזון מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי, אפשר לשאול הרי אנחנו לא רואים את בית המקדש בעיניים ממש, אלא הנשמה היא שרואה? האם לא היה ראוי להראות לנו את בתי המקדש שחרבו? הרי אנחנו מציינים בט' באב את יום חורבן הבית?
ואולי אפשר לומר שגם כאן שהקב"ה מראה לנו את בית המקדש ומזכיר לנו על החורבן שקרה בגלל מעשיהם הלא טובים של ישראל, אבל זה נעשה באופן חיובי, הוא לא מראה לנו את בית המקדש שכבר נחרב אלא את מה שאנו נזכה לקבל אם ננהג בצורה מכובדת זה לזה כדי לעורר אותנו ולשמור על כבודם של ישראל.
הרב אבישי בטשוילי רב קהילת כרמים – ראשון לציון
