פרשת 'שלח לך'
'ויקרא משה להושע בן נון יהושע'
רוח אחרת הייתה עמו
שניים הם שנבדלו מעדת המרגלים. יהושע וכלב הם היו אחים לדעה ובכל זאת לאורך כל הדרך נראה שהיו שונים זה מזה, על יהושע התפלל משה רבנו ולא על כלב, כלב הלך להשתטח על קברי האבות ולא יהושע. עליו נאמר: 'ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו' (במדבר יד-כד) אם כן, מדוע משה מתפלל רק על יהושע ולא מתפלל גם על כלב?
מסביר החפץ חיים זצ"ל- לאמיתו של דבר מייצגים השניים שתי דרכים שונות במלחמת הכלל והפרט עם אנשי החולין והכפירה שבעם. כפי שנראה להלן.
יש לכל אחד דרך של מעלה ושל חיסרון – ועל כל אחד לדעת באיזו דרך עליו לבחור. השיטה הראשונה גורסת שכל מגע עם כוחות הכפירה והטומאה יש בו סכנה. ברגע שנכנסים עימם במשא ומתן, הרי מוכרחים ולו למראית עין להכיר בהם כיצד, וכמו שיש לו זכות טענה, דבר לכשעצמו יכול להשפיע עלינו. לקרר את התנגדותנו, להכשיר אותם בעניינו, לפחות במידת מה. דבר שבתחילת המלחמה לא היה עולה על הדעת, ולכן העצה היחידה כדי להינצל מהם היא התבדלות מוחלטת ניתוק כל מגע ואי הכרה בשקר שהם מייצגים.
אך אלייה וקוץ בה במצב שבו השני מהווה את הרוב, שהוא שולט על כל המשאבים הכלכליים והמדיניים, יש בידו לדכא את ההתנגדות באמצעים אלימים, ורק מי שמוכן להילחם נגדם במסירות נפש מסוגל לעמוד במלחמה הזו. על האדם לראות את הנולד, לעשות חשבון נפש, בטרם נכנס לעימות ישיר, האם אכן הוא מוכן ומסוגל לעמוד בכל זה. ואם כן, הרי אין ספק שדרך זו היא הבטוחה והמובחרת.
השיטה השנייה נוקטת בדרך שונה מזו, היא גורסת שאי אפשר לנצח את הרע אלא בדרך התחבולה, אנו חייבים להסכים לדבר עימם למראית העין ולהכיר בצד הרע כצד במשא ומתן, כי שנוכל להציל לפחות את מה שניתן להציל, יחד עם זאת נרוויח דבר נוסף הם יכירו בנו כבעלי זכויות, והם יתנו לנו לגיטימציה בעיני העם, וכך בשעת הכושר – נוכל לבצע את המהפך.
אך מי שהולך בדרך זו זקוק למנה גדושה של חיזוק רוחני, כי הרי סכנתו קרובה. שהוא עלול להיות מושפע על ידי מתנגדיו ואם לא הוא,
יתכן שצאצאיו יושפעו לרעה. כמו אדם שהולך בקור עז ברוח ובגשם שוטף, זקוק הוא למעיל פרווה שיחמם אותו, גם צריך הוא לעשות חשבון נפש ולבדוק בפנימיותו אם כוחות הנפש שלו יעמדו במלחמה זו.
מי מכריע את הכף, ומי בוחר איזו דרך היא הרצויה? בהנהגת הכלל, זוהי הכרעתם של גדולי הדור, אין כאן נכון או לא נכון, לשתי הדרכים יש זכות קיום, אלא שצריך להכיר את הכוחות הרוחניים של הדור, ולבחור בדרך המתאימה לדור זה, ואילו בהנהגת הפרט הרי הבחירה תלויה
בכוחות הנפש של כל אחד ואחד.
משה רבינו הכיר את כוחות הנפש של יהושע וכלב, הוא ידע שעל יהושע לבחור בדרך ההתנגדות הנחרצת והגלויה, ואם כן, הרי הוא יהיה חשוף לסכנה של פגיעה מצד מתנגדיו –ולכן התפלל עליו שהקב"ה יציל אותו מיד המרגלים, לא מן הסכנה הרוחנית, אלא מסכנת הגוף, ואכן כך עשה יהושע, הוא לא הסתיר את התנגדותו מן הרגע הראשון, בכך הציל את נפשו, הוא לא היה נתון להשפעתם,אך מאידך כשחזרו לעם ישראל לא ניתן לו זכות הדיבור, הוא היה כבר 'מחוץ לתחום'.
כלב לא היה זקוק לתפילתו של משה רבינו, כי ידע שהוא הולך בדרך השנייה. הוא לא גילה דבר וחצי דבר על דעותיו האמיתיות, עד בוא שעת הכושר, ולכן היה כלב נתון לסכנה רוחנית, המלחמה הפנימית עם עצמו. כשהרגיש כלב שהוא צריך תמיכה רוחנית, הוא הלך להשתטח על קברי האבות, וכשחזר עם כל החבורה, הוא קצר את הפירות 'ויהס כלב'. כולם חשבו שהוא אחד מהם, כולם שתקו לשמוע מה בפיו, ועל זה נאמר 'ועבדי כלב הואיל והייתה רוח אחרת עמו' זהו עבד ה' האמתי, שכנגד כולם, ובהיותו מעורב עמהם, ונתון להשפעתם, הצליח להחזיק בתוכו את הרוח האחרת האמיתית לשמור עם 'פח השמן' הטהור ולהינצל.
וכל אחד מאתנו יש כוחות נפש, כוחות רוחניים, אדם היודע שיש בכוחו לצאת בריש גלי ולהסתער על מתנגדים, אדרבא קום ועשה אך צריך לזכור שצריך לזה כוחות נפש גדולים במיוחד.
אך מנגד אם חושב האדם שהוא זקוק לתמיכה רוחנית, לסיוע משמים, ילך וישתטח על קברי האבות, על קברי צדיקים שהם יסייעו לו להינצל ממשטיניו.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
