פרשת 'וישב וחנוכה
במוצאי שבת עם ישראל כולו מתחיל להדליק נרות חנוכה, מפורסמת וידועה השאלה מדוע עשו ענין מנס פח שמן אחד, עד שתקנו להדליק נרות יום יום משמונת ימי החנוכה, הרי בבית המקדש היו הרבה ניסים וכמו שאומר התנא באבות (ה, ה), עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו'. ועוד, עצם ניצחון המלחמה 'מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וזדים ביד עוסקי תורתך' למעשה נס הרבה יותר גדול מנס פח השמן.
הגמרא (שבת דף כא:), אומרת, מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
מלכות יון רצתה לקעקע את הרוחניות של עם ישראל, לא היתה מלחמה על הגוף כזמן המן, אלא אך ורק רצו לבטל את יום השבת את ברית המילה ויום ראש חודש, שזה הבסיס הרוחני לאות בינינו ובן הקב"ה, רצו שנחיה – אך נהיה כמותם.
עם ישראל היה במצב ירוד מאד, היו מעם ישראל שהתיוונו וחיו כיוונים, הכניסו את תרבות יון "היפה" לתוך תוכם, היו שהמשיכו לקיים את התורה והמצוות אך לא רצו להלחם ביון, כי אמרו מה אתם רוצים, בסך הכל הם לא רוצים להרוג אותנו, רק קצת להכניס תוכניות "ליבה" לתוך הקדושה, קצת להתייפייף ולהיות ככל הגויים, אם קצת ניישר קו הכל הרי יסתדר. ולכן היה קשה מאוד לגייס הרבה אנשים למלחמה הזאת.
היות והמלחמה נגרמה בגלל רוחניות, לכן חז"ל קבעו רק דברים שהם לדורי דורות, ניצחון המלחמה ודאי הוא נס עצום וגדול, אבל לאחר זמן נכחדו בית חשמונאי ושוב עברה המלכות לידי עם זר, משא"כ נס פח השמן "הרוח" נשאר לדורי דורות.
ולכן כתוב 'לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה', חז"ל רצו לבדוק האם באמת נס זה הוא נצחי או דבר בר חילוף, ורק כאשר ראו שעם ישראל קיבל את שלטונם של בית חשמונאי, וכל מטרתם זה לא לערב קודש וחול יחדיו, עשו וקבעו לדורי דורות, שיש כח עצום בעם ישראל להיות חזקים ולהישמר שהשמן לא יתערבב בשל חולין.
נכון שיש גם להודות על נס המלחמה בתפילה בברכת המזון אבל עיקר התקנה של חנוכה זה נס פח השמן כי זה נצח נצחים.
ולכן אומרים בתפילה 'מסרת רשעים ביד צדיקים', לכאורה קשה מה נס יש פה, 'רבים ביד מעטים' יש כאן נס גלוי, אבל מה ההדגשה בניצחון של צדיק מול רשע.
אלא, תמיד במלחמות חלק מפסידים יותר וחלק פחות, פה הצדיקים נצחו לגמרי, לא נתנו כי הוא זה להכניס ולערבב מתרבות יון בקודש.
ולכן גם בימינו אנו יש לנו את הכח להחזיק מעמד נגד כל אלה שרוצים רק קצת מעט להכניס אנגלית או מתמטיקה בתוך הישיבות, כי המטרה היא לא שילמדו קצת "חכמות חיצוניות", שיהיו בקיאים בחשבון ואנגלית, אלא המטרה היא להיכנס לתוך הקודש לאט לאט עד להשתלטות מוחלטת של החול מול הקודש.
ההבחנה היא מאוד דקה, כשיש התערבות של גוף זר בחינוך הטהור של עם ישראל, כשטוענים וכי מה יש אם נכניס קצת "חכמה" ותוספת ללימודי הקודש?! אם תהיה התערבות ולו הקטנה ביותר, כשיש דריסת רגל הגבול מטשטש – עד שמגיע להשתלטות מוחלטת וחלילה עקירת זכות הקיום של עם ישראל שמסר נפש למען התורה.
בזכות החשמונאים שנלחמו בחירוף נגד "תרבות" זרה יש לנו הצאצאים כח להמשיך וללכת בדרך ישראל סבא עד לגאולה השלימה, במהרה בימינו.
הרב שמואל בראשי – ירושלים
