פרשת ואתחנן
בפרשתנו מתאר משה רבנו לפני הדור שעומד להיכנס לארץ-ישראל את מעמד הר-סיני. את קול ה' ששמע העם בסיני הוא מתאר במלים "קול גדול ולא יסף". המדרש מביא שלש פירושים על על הפסוק
1.הקול נחלק ל 70 שפות כדי שכולם יבינו ולא יתחכמו שלא הבינו. 2. הקול לא פסק אלא נמשך לדורות וזה הקול שהתנבאו בו הנביאים 3.שהיה רק קול בלי הד חוזר.
נשאלת השאלה מילא הפירוש הראשון והשני מובן מה הנס, אבל על הפירוש השלישי לא מובן מה הנס בזה שלא היה הד ? שנית, לשם מה עשה הקב"ה נס זה? הרי ידוע הכל שאין הקב"ה עושה נס ללא צורך, ולמה שינה כאן הקב"ה את חוקי הטבע וגרם לכך שקולו לא יהיה לו הד לכוראה זה נס בלי סיבה?
כדי להבין צריך להבין מהו הד, ההד הוא קול החוזר מהעצמים השונים. כאשר הקול פוגע בקיר, בהר וכיוצא-בזה, הוא מוחזר חזרה. זוהי תופעת ההד. התנאי לכך הוא, שאותו עצם שמחזיר את ההד יהיה קשיח ובעל יכולת החזרה, שכן אם יהיה זה עצם רך, הסופג את הקול לקירבו, לא תיווצר כל תופעה של הד.
דבר זה מסביר מדוע לא היה הד לקול האלוקי. כשהקב"ה אמר: "אנכי ה' אלוקיך", היה זה ב"קול גדול" כל-כך, ששום דבר לא יכול היה לעמוד מולו. הקול חדר אל תוך כל המציאות של הבריאה ולא הוחזר ממנה.
כל חלקי הבריאה, ובכלל זה גם הדומם, ספגו לתוכם את הקול האלוקי והושפעו ממנו. במעמד הר-סיני היה מצב דומה לזה שיהיה לעתיד-לבוא, המתואר במלים: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" – אפילו הבשר הגשמי יחוש את הגילוי האלוקי. וכך היה גם בעת מתן-התורה, שכל המציאות כולה קלטה וספגה את הגילוי של הקול האלוקי.
זו הסיבה שלקול הזה לא היה הד. לא היה בכך משום נס או שינוי הטבע. זהו טבע העולם, שכאשר הקול נספג וחודר לתוך העצמים, אין הוא מוחזר מהם ואין הוא יוצר הד. הואיל והקול האלוקי חדר לתוך כל הבריאה, לא היה מה שיחזירו וייצור הד.
נמצא אפוא, שדווקא העובדה שהקול האלוקי היה נטול הד, מבטאת את עוצמתו האין-סופית של הקול הזה, שכן זה קול כה אדיר, עד שהוא חודר לתוך העולם ואינו מוחזר ממנו.
לאמיתו של דבר, תופעה זו לא הייתה חד-פעמית. כל אימת שיהודי לומד תורה, חודר קול התורה אל תוך כל המציאות שמסביב. חז"ל אומרים, שאדם עולה לעולם האמת "קורות ביתו של אדם מעידים בו", שכן הם סופגים את קול התורה שהוא למד. וזה מסביר את העובדה, שכמה מגדולי-ישראל ציוו לעשות את ארון הקבורה בעבורם מהשולחן או מה'עמוד' ששימשו אותם ללימוד התורה, לחלוקת אוכל לעניים וכדומה, כי התורה והמעשים הטובים נספגים אפילו בתוך העץ הגשמי. וכן מסופר שר' מאיר הביא לאיזה זקן אחד את המקל שלו לפני שהסתלק והמקל היה מלמד את הזקן דעת ,כיצד יכול ליהות שמקל ילמד דעת? התשובה מכיוון שהמקל היה בסביבת ר' מאיר כ"כ הרבה זמן עד שהקדושה חדרה גם במקל הגשמי.
זה כוחה של התורה, ששום דבר אינו עומד בפניה. אמנם העולם נברא כך, שהגשמיות מתחברת עם הגשמיות, ואילו הרוחניות נתפסת ומושגת בכלים רוחניים. אולם הגבלות אלה אינן עומדות לנגד התורה. לה יש הכוח לחדור גם אל תוך המציאות הגשמית, כהמשך לקול הגדול של מעמד הר-סיני.
