פרשת וארא
"וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'"
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נועדתי להם"
על פי פירוש רש"י דיבר איתו הקב"ה דברים קשים על כך שבפרשה הקודמת משה רבנו בא בטרוניא לפני הקב"ה ואמר לו "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני" שמאז ששלחת אותי אל פרעה כדי שישלח את עם ישראל ממצרים קרה בדיוק ההיפך. הרעה לעם היתה שפרעה העביד את העם יותר מהרגיל, הם היו צריכים ללכת ולקושש עצים או כל חומר גלם לצורך הבניה וכמובן שהיה עליהם לסיים את המלאכה דבר יום ביומו ושלא יגרע שום דבר מהמכסה שקבוע לאותו יום. ואת זה משה לא היה יכול לסבול כשהיה רואה את עם ישראל בסיבלותם. ועל כך בא משה לפני הקב"ה בטענה של 'למה הרעותה לעם הזה', אבל הקב"ה כעס עליו שכך הוא בא בטענות, ועל כך אמר הקב"ה למשה 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב' הקב"ה אומר למשה שהאבות הקדושים עדין לא הכירו את מידותיו של הקב"ה במלואה וכפי שמביא בעל הטורים שסופי תיבות של 'וארא אל אברהם' הוא אלם שעשו את עצמם אלמים ולא הרהרו אחריי ולא הרהרו אחר מידותיי, האבות הקדושים לא זכו לגילוי של ה' כפי שאתה זכית לגילוי אלוקים ובכל זאת הם לא הרהרו אחרי מידותיי ואתה ידעת את עיקר שמי ה', ועל כך נאמר 'חבל על דאבדין ולא משתכחין', ז"א שהראשונים קיבלו את דבריי ואת מה שאני אמרתי להם כהווייתם כפי שהם.
ובהקשר לכך מובא בספר 'שער בת רבים' על ראשי קהילה בעיר גדולה שהיו בה מעט בני תורה והם ביקשו למנות רב לקהילה. לבסוף מצאו רב אחד גאון תלמיד חכם שהיה מוכן להתמנות כרב הקהילה והתחילו להתפאר לפניו שבעיירה זו קבורים גדולי ישראל כמו הט"ז (טורי זהב) והמגן אברהם, ור' עקביא איגר, וממילא זכות גדולה לשבת על כס הרבנות בקהילה זו ולשמש כרב. לאחר מספר ימים התברר לרב שאף אחד מהרבנים שמנו את שמותם ראשי הקהילה לא קבורים במקום הזה ושאל אותם מדוע רימיתם אותי, וכך ענו לו, למען האמת הם אמרו שהט"ז קבור בלמברג, ורבי עקיבא איגר בפוזנה, הם אמרו שבלמברג לומדים את הט"ז, בקאליש לומדים מגן אברהם, ובפוזנה לומדים את ר' עקיבא איגר וממילא הם לא קבורים שם כי לומדים אותם במקומות האלו, אבל כאן אין מי שילמד אותם ולכן הם קבורים כאן.
וזהו 'חבל על דאבדין ולא משתכחין' שכאשר אין מי שימשיך את הדרך של הראשונים אשר הנחילו לנו את הדרך בה נלך, וזה מה שאומר הקב"ה למשה רבנו שהאבות הקדושים עדין לא הכירו את גדולת ה' כפי שאתה מכיר ובכל זאת עשו את מה שהקב"ה ציווה אותם, כי האבות היו עובדי ה' בתמימות בלי שום נגיעות צדדיות, אבל משה רבנו ההסתכלות שלו היתה שונה. משה רבנו כל ההתנהלות שלו היתה אך ורק למען עם ישראל ומעצמו לא אכפת בכלל ולכן משה בא לפני הקב"ה בטענה של 'למה הרעותה', אבל הקב"ה ידע שמשה רבנו אכפת לו מעם ישראל ולכן הוא היה צריך לבצע את השליחות כדי להגיע למטרה שהיא להוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות לחרות – שבת שלום.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ הלל בן חכם ראובן ושמחה
לרפואת סימון בן חנה – שרה בת שמחה, דבורה בת שרה בתוך חולי ישראל.
