חודש שבט
בואו ונצא לשדה נריח את ריח העשבים, נביט ונראה את הפרחים, נשמע את צפצוף הצפרים, כה נפלאה מנגינת הבריאה ויופי'ה כה מרנין את הנפש… בואו ונתבונן בכח העץ שנמצא בגופנו, וכי לחינם אמרה התורה, "כי האדם עץ השדה", האם אנו רק דומים לעץ? או שתהליך ההתקדמות בנפש האדם הוא תהליך מקביל במדויק כמו העץ. כי הרי התורה לא כתבה כי האדם כמו עץ השדה אלה כעץ השדה ממש.
בעולמנו היקר, לעץ ולצמח האדמה תפקיד מיוחד, ביכולותיו העצמיים הרוחניים להעביר אלינו את הכוחות המקיפים, אשר העולם לא יכול להתקיים בלעדיהם.
הבה נתבונן, הרי בכל יום אנו מצווים ואומרים בתחילת היום את הברכה המיוחדת של יוצר המאורות, אין אנו אומרים, אשר יצר את המאורות, אין הוא שבח על אשר כבר נעשה, אלה מושכים ותופשים (ברכה לשון המשכה) את כח ההתחדשות של הבריאה. ספרי הקבלה והחסידות עוסקים בעניין כח המאכל והשפעתו על היהודי, כתר הבריאה, והשאלה העיקרית היא איך מאכל שהוא מן החי או מן הצומח יכול לרומם את נשמתי ואת גופי והרי האדם הוא בדרגה מיוחדת והוא ראש לכל הנבראים, אך מסביר בעל התניא בספרו ליקוטי תורה (פ' עקב) שהמאכל מרומם אותנו כיוון שיש בו כוחות רוחניים כבירים אשר נפלו בעולמות עליונים וכיום מתגלים בחי או בצומח, ובפרט בצומח שאין לו רגש או שפה או סממן אחר של ביטוי אלא של כוחות עצמיים אשר אצורים בתוכו, ומכוחות אלו אנו שואבים את הכח הרוחני, וע"כ המאכל מסוגל לתת לאדם חיות.
ומדוע העולם חייב שכוחות אלה יבואו בהתגלות בעולם? וכי אין די לנו במה שיש כבר בעולם, הרי "עולם על מילואו נברא", כלומר הוא כבר מלא בכוחות עצמיים, אך עלינו לדעת גם כאשר קומת העולמות כולם גבהה וכל עולם ועולם יש אין סוף וריבוי מדרגות הרי סוף כל סוף הוא יחידה מוגבלת הנקראת עולם מסוים כמו בריאה, יצירה או עשיה, אנו יכולים לקשר את העולם עם האין סוף.
כל נברא וכל יצור חייב להתחבר לכח האין סוף שיש לבורא העולם, ואנו בני האדם וישראל בפרט יש לנו את מכונת הקשר שמקשר את העולם עם האין סוף.
סוד גדול יש לעם ישראל שהרי אנו נצטווינו במצווה הראשונה שיהודי חייב בה
והוא, החודש הזה לכם" ענין החידוש שאנו מאמינים בו ומכח אמונה זו אנו ייחודיים כ"כ, החורף עוד מעט מסתיים, גשמים ירדו כדי להפיק מן העולם את כח ההתחדשות, ואיך אפשר להתחבר לכח זה, איך אפשר לשאוב ממנו את היכולות הגדולות שצריך להגיע לרמת בעל תשובה, בבחינת נשמה חדשה, כאשר חודש שבט מגיע ועובר, למעשה כבר חצי ממנו, ואנו נהייה בחמישה עשר בו, אז יש לנו את הבשלות הרוחנית לאכול מפרי העץ ולהתחבר לכח העץ, להתחבר להתחדשות. ע"כ חובה עלינו לחגוג יום זה, לברך על הפירות לטעום מהן באופן גשמי כדי שכוחותינו יתחברו לממד זה, מסופר על אדם מחסידי רבינו נחמן מברסלב אשר נכנס לבית הכנסת ואומר לסובבים אותו מזל טוב מזל טוב, מושיט להם יד ומחכה להתברך מהם, וכאשר שואלים אותו ומה השמחה, אומר להם ברצינות, עכשיו נולדתי, הרגע נולדתי, יש שמסתכלים על אותו אדם כמשוגע, אך הרגשה זו צריכה להיות לנו כאשר אנו אומרים בכל יום את ברכת יוצר המאורות שכל מה שהזכרנו בברכה הכל התחדש, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב, אני כל יום מחזיק בתשובה משום שאני מאמין שהוא יום חדש באמת, לא רק בגדים חדשים או עניין אחר חדש שיש לי בחיי, אלא חדש ממש. העץ המתחדש הפרי החדש שיוצא בו לאחר שיוצא בתוכו השרף, אשר גורם לו להתחבר לכח האין סוף שבו, נותן לנו כח להתחבר לכח זה, ובלשון חז"ל מלאך הנמצא אצל העץ ואומר לו גדל והבא פירות, וכאשר אנו נאכל את פירות העץ או העשבים ונחשוב ונחווה עניין חשוב זה גם בפינו ויטעם ויהפוך לבשר מבשרנו, אזי חודש אדר שנחוג בו את חג הפורים, שבו נגלה את ה-עד דלא ידע שבתוכינו, אז בחודש ניסן נשמתינו תיוולד מחדש והכח, שנקרא כח המקיף את העולמות, יתעצם בנו. אז הבה נקרא מאמר זה. נתייחס בכבוד לצימוקים או לתמרים או לתבשיל החיטים המהביל שיונח על שולחננו ביום ט"ו בשבט כיוון שיום זה וחודש זה שאין שום חובה מדאורייתא לחגוג אותו, הוא הסטרטר המניע את מנוע החיים היהודיים האמוניים, ויחד עם ט"ו באב שהיא המקבילה בחצי שנה של הקיץ ייסגר מעגל השישים שהוא ט"ו תשרי ושבט, ט"ו ניסן ואב, ונשמחה ונגילה בשמחת הגאולה בב"א.
מתוך עיתון סינאתלה – איגוד רבני יהדות גאורגיה
