פרשת האזינו
בשירת האזינו יש מוסרים נפלאים ופסוקים מיוחדים. רואים בה נבואה שמתגשמת אחת לאחת, בכל הדורות עד ימינו אנו. היא אמורה להיות שגורה על לשוננו. היא התזכורת שלנו שמלווה אותנו בכל זמן ובכל מקום.
תשובות להרבה קושיות ניתן למצוא בה. אבל החכמה הגדולה היא והדבר החשוב הוא, שהקריאה של השירה הזו תוביל אותנו לחשוב על עצמנו ועל חיינו ולשנות את מעשינו בהתאם וכנדרש למען נראה אנו וצאצאנו בישועת ה' וברכתו.
החפץ חיים, ר' ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, מתאר במשל אדם שמקבל הוראה ומקיים אותה אבל מפספס את הכוונה שטמונה באותה הוראה. הוא מספר על אדם עשיר שהיה חי בבית מאוד גדול ומפואר והיה לו עוזר. התפקיד של העוזר היה לתחזק את הבית ולדאוג לכל מה שהבית היה צריך. יום אחד הודיע בעל בית לעוזר שלו, שהוא חייב לטוס למדינה אחרת לכמה שבועות למטרת עסקים.
כדי להקל על העבודה של העוזר ועל התפקוד שלו בזמן ההיעדרות של בעל הבית, הוא הכין לו רשימה מפורטת של מטלות שונות שעליו לבצע מדי יום. הוא פנה אל העוזר שלו, הגיש לו את הרשימה וציווה עליו לקרוא אותה בכל יום. הוא נסע לאן שהוא היה צריך לנסוע ברוגע ובשלווה מתוך ידיעה כי עוזר הבית שלו הוא אדם נאמן וחרוץ שבוודאי ידע מה עליו לעשות באמצעות הרשימה המדויקת שהוא הותיר לו.
לאחר מספר שבועות חוזר העשיר מהנסיעה שלו והוא מגיע אל ביתו. הוא לא העלה על דעתו שהוא הולך להיות כל כך מופתע ומבוהל מההתנהלות של העוזר שלו. הוא סמך עליו בעיניים עצומות. הוא הפקיד בידו את האחריות על שמירת הבית הפרטי שלו. עוד לפני שהוא נכנס בדלת הכניסה של הבית, הוא תפס את ראשו ולא האמין למראה עיניו. כל הגינה הייתה מוזנחת ומלוכלכת. הפרחים נבלו וניכר היה עליהם שהם לא קיבלו אפילו טיפה אחת של מים במשך זמן ארוך מאוד.
בבהלה הוא נכנס אל הבית ומחפש את העוזר שלו. הוא קורא לו בשמו מספר פעמים ומצווה עליו לגשת אליו. חשכו עיניו. הבית היה מלא באבק, חלק מהדגים באקווריום צפו על גבי המים כי איש לא האכיל אותם.
כל מה שבעל הבית כתב ברשימה עבור העוזר שלו לא התבצע.
העוזר מגיע במהירות מהצעקות ושואל בתמימות את הבעל הבית האם הכול בסדר? האם קרה משהו?
הנסיעה לא הייתה טובה ומוצלחת? אתה רוצה אולי לשבת ואני אגיש לך כוס מים קרים?
בעל הבית רתח מזעם. הוא שאל את העוזר היכן הרשימה שהותרתי לך? העוזר הוציא אותה מהכיס והגיש אותה לבוס שלו. העשיר החל לקרוא בקולי קולות את הרשימה. להשקות את הגינה פעמיים ביום, פעם אחת בבוקר ופעם אחת אחרי הצהריים. לגזום את העצים פעם אחת בשבוע. להסיר את האבק בכול הבית אחת ליומיים. לתת אוכל לדגים מדי יום.
האם לא קראת את הרשימה שנתתי לך? הוא שאל את העוזר שלו. העוזר ענה לו, בוודאי שקראתי אותה בדיוק כמו שביקשת. אז בעל הבית פונה אליו בתמיהה ושואל, אם כן, מדוע לא עשית כלום? העוזר אמר לו, כי אמרתי לי לקרוא את הרשימה, לא הבנתי שאתה רוצה שאני גם אבצע אותה.
מה המוסר השכל של המשל הזה? אנחנו בקלות יכולים להיות דומים לאותו עוזר תמים. ישנם דברים שהקב"ה ציווה אותנו לקרוא ולשנן עד שנדע אותם ישר והפוך. אנחנו יכולים לשכוח או להתעלם מהעובדה שהמטרה המרכזית של הקריאה הקבועה היא לדעת מהו רצון הקב"ה וגם לבצע את הרצון שלו. שני השורשים שמובילים לכל המעשים הרעים ושכחת הקב"ה, הם כפיות טובה והתעלמות מהעתיד לבוא. כך כותב רש"י על הפסוק: "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם" – 'לשון תימה, וכי לפניו אתם מעציבים שיש בידו להיפרע מכם ושהיטיב לכם בכל הטובות'. עם נבל – 'ששכחו את העשוי להם'. ולא חכם – 'להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע'. (לב' ו')
אלו שתי התביעות המרכזיות מעם ישראל על מעשיהם: שכחת העבר והתעלמות מהעתיד. תיקון שלהן יכול להוביל לשינוי כל המעשים. תמיד עלינו לזכור את הטובות שה' עשה ועושה עמנו ובנוסף לא לשכוח שהוא נותן שכר ועונש על המעשים. כל אחד באופן טבעי רוצה לפייס ולשמח את מי שמיטיב עמו ומעניק לו. לכן זכירת הטובות של הקב"ה יכולה להוביל לקיום רצונו. יחד עם זאת, האמונה שכל העתיד שלנו וכל מה שיקרה אתנו ועם משפחתנו נמצא בידיו של הקב"ה, תגרום לנו לשקול היטב את צעדינו וללכת בדרכיו.
הרב מאיר גור הי"ו מלוד
