פרשת תרומה
כתב הרב חיד"א זצוק"ל בספר "נחל קדומים", שהאדם צריך להשתדל לראות ולעשות את עצמו כאילו הוא מִקְדָּשׁ בעצמו, ויכין את עצמו הכנה גדולה לעשות בתוכו את כל כלי המקדש, כדי שיהיה ראוי שתשרה בו שכינה. וזהו שנאמר "ועשו לי מקדש" כל אחד בגופו, "ושכנתי בתוכם" – בתוכם ממש, שיהיה מקדש ממנו, מהאדם עצמו. וזהו שנאמר: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו", כלומר וכך תעשו בעצמכם מעין הדוגמא של תבנית המשכן.
ארון הברית (אשר בתוכו היו מונחים לוחות הברית).
"ועשו ארון עצי שטים" – ארון הברית רומז שהאדם צריך להכין את עצמו להשראת אלקים בתוכו, שכן השכינה היתה שורה על ארון הברית. וזה ייעשה על ידי זה שיעשה את עצמו כארון, שהוא כלי שמחזיק בתוכו את התורה (כמו לוחות הברית המונחות בארון). ולכן כתוב שהארון יהיה מעצי שטים, כי על ידי שיעסוק בתורה כל כך עד שייעשה ככלי שבתוכו תורה, על ידי זה יזכה להכניע את יצר הרע, שהוא הוא השטן, וכמו שאמרו בגמרא: אמר הקב"ה לישראל: בני, בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. ולכן "שטים" בגימטריא "שטן", לרמוז שהארון מעצי שטים – דהיינו התורה שבאדם – מכניעה את השטן. ויכוין מי שעוסק בתורה לכפר על ידי לימודו את כל עוונות ישראל, מה שהחטיאם השטן.
הכרובים (על הכפורת היו דמויות של שני מלאכים הפונים זה לזה, ופרצופיהם כפרצוף תינוק)
"ועשית שנים כרובים זהב" – רומז שבלימוד התורה, יעשה את עצמו כאילו הוא תינוק (=נער צעיר) משני בחינות: א. כתינוק המקבל עליו עתה עול תורה, שמתחיל ללמוד בכל כוחו, ונושא עליו עול התורה (כי אין עליו עתה עול אחר, ומקדיש את כולו לעול לימוד התורה). ב. שישתדל להיות תמיד נקי מחטא, כתינוק זה שאין לו חטא (שהרי אינו חייב במצוות), שאז תורתו תהיה מקובלת ורצויה ביותר לפני הקב"ה (מה שאין כן כשהוא מלוכלך מעוונות). וזהו "שנים כרובים זהב" – להיות כתינוק לשני עניינים אלו. ולכן דווקא מ"זהב" הרומז למדת הדין, שיהיה ירא תמיד ממדת הדין, וממילא יזהר מן העבירות.
שלחן לחם הפנים (אשר עליו היו מניחים את לחם הפנים, והיה הלחם מונח עליו כל הזמן).
"ועשית שלחן עצי שטים" – רומז שיעשה האדם את עצמו דומה לשלחן, שהיה לחם פנים עליו תמיד, כך הוא לא יחסר ממנו בכל עת לימוד התורה, וכידוע שהתורה נמשלה ללחם (שנאמר "לכו לחמו בלחמי"…). ולא עוד אלא שיהא זה "לחם פנים", כידוע שיש שבעים פנים לתורה, ויתאמץ בלימוד התורה עד שיזכה לגלות פנים בתורה כהלכה, לחדש חדושי תורה. ויזהר שלא יסיר הלחם כלל יום ולילה ממנו, שאפילו בלילה ילך לישון מתוך דברי תורה, שילמד גם לפני שהולך לישון (וכבר הבטיחו בגמרא: כל המשביע עצמו מדברי תורה והולך לישון, אין מבשרין אותו בשורות רעות). ובזה ידמה לשלחן, שהיה לחם הפנים עליו תמיד.
מנורת הזהב (מנורה בעלת שבעה קנים, שמדליקים בתחלת כל לילה)
"ועשית מנרת זהב טהור" – רומז שיעסוק אדם בתורה עד כדי כך שיזכה להיות כמו מנורה המאירה לאחרים, שיזכה להאיר לתלמידים בזה שילמד אותם את טעמי התורה, וחידושי דינים, ויאיר להם באור התורה להחכים אותם. ואמרו חז"ל ש-6 נרות היו דולקים עד הבוקר, כי שמו בהם שמן בכמות שידלקו עד הבוקר. אך הנר המערבי היה דולק בדרך נס גם כל היום, למרות ששמו בו את אותה כמות שמן, עד שלמחרת בערב הבא היה הכהן מדליק ממנו את שאר הנרות, ולבסוף מדליק אותו. והרמז בדבר הוא, שהרב המאיר לתלמידיו באור התורה, אף על פי שהוא בקיא גם בשאר החכמות שבעולם, וכידוע ששבעת הנרות שבמנורה רומזים לשבעת החכמות שבעולם (כי החכמות בעולם מחולקים לשבעה: חכמת הרפואה, אסטרונומיה, חשבון וכו'), אף על פי כן חכמת התורה היא החכמה העיקרית שממנה שואבים כל החכמות, ולכן היו כל הנרות שבמנורה פונים לכיוון הנר המערבי הרומז לתורה. ולכן הוא דלק כל הזמן בדרך נס, להראות שחכמת התורה היא עיקר, וכל שאר החכמות נועדו רק לשרת את חכמת התורה, כמו שכתב הרמב"ם. ולכן יזהר הרב שהחכמה שיעביר לתלמידיו היא בעיקר חכמת התורה, ורק הנצרך לה משאר החכמות ילמד לתלמידים.
עד כאן מדברי הרב חיד"א זצוק"ל. ועתה נתבונן אנו: איפה אנחנו ואיפה זה? על מה אנו מבזבזים את כל שעותינו? ולפחות שעותינו הפנויות על מה מבוזבזות? האם אנו עסוקים בבניית משכן לשכינה? האם אנו משקיעים את עצמנו במטרה שבעבורה באנו לעולם? הלא כמה שנזכה לקדש את עצמנו בתורה ומצוות ותיקון המדות, כך נזכה שתשרה בנו שכינה, וכך נזכה להיות קרובים יותר לבורא עולם בעולם הבא, ליהנות מזיו שכינתו. יהי רצון שנזכה להשכיל, ולהתחזק בקיום התורה והמצות, להיות משכן לשכינה, מקדש ה', ונזכה לגאולה הקרובה בבנין המקדש והשבת השכינה למקומה, גילוי כבוד מלכות ה' יתברך בעולם, במהרה בימינו, אמן. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
