פרשת תזריע מצורע
"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר…" (ויקרא יד, ח).
כתב רבנו יוסף חיים זצוק"ל בספרו "בן איש חי דרשות": הפסוק מלמד שטהרת המצורע תלויה בג' דברים: כבוס בגדים, וגלוח שערו וטבילה במים. וידוע שטהרה זו של המצורע רומזת לטהרת הנפש מן העוונות. לכן צריך לקחת מוסר מג' פעולות אלו.
א. לא רק את הלכלוך הגדול צריך להוריד…
המוסר שילמד האדם מכבוס הבגדים הגשמיים הוא על כבוס בגדי הנפש. כי דרכו של בגד המלוכלך הרבה, ילך תיכף ברחיצה הראשונה רוב הלכלוך. ואחר כך ברחיצה השניה ילך גם מיעוט הלכלוך הנשאר. ולאחר ב' רחיצות אלו לא תשאר ממשות לכלוך בבגד, אלא רק רושם, אך הרושם הזה צריך הרבה רחיצות וטורח גדול עד שילך לגמרי. כך העבירות החמורות עושים הרבה לכלוך בבגדי הנפש, אמנם הם נטהרים והולכים תיכף ומיד בוידוי ראשון שיתוודה לפני ה', כי על עבירות אלו מתחרט האדם חרטה גמורה ואמיתית, ומקבל עליו קבלה גמורה בלב שלם שלא לעשותם עוד. אך עונות דקים שהאדם דש בעקביו – אין החרטה בהם חרטה גמורה ושלימה, וגם אין קבלתו בהם לעזוב אותם בלב שלם. ולכן עונות דקים אלו – עד שיטהר מהם צריך טורח ויגיעה, שאלו דומים לרושם הלכלוך, מפני שיצר הרע מורה לאדם בהם היתר.
ב. פחות ילדים (חס ושלום) כדי לחסוך כסף??? התבונן בשערות ראשך!!!
ורמז גלוח השער יובן על פי הירושלמי: מעשה בכהן אחד שהיה עני ביותר, ורצה ללכת לחו"ל בשביל פרנסה, ואמר לאשתו: אין לי דבר להשאיר לך, אבל אלמדך את חכמתי. ובעוד שהיה מלמד לה דיני מראות נגעים, אמר לה: "דעי, שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין, שממנו היא יונקת וגדלה. ואם היה מתחבר מעיין של שערה זו למעיין של חבירתה, היו עיני האדם כהות (מתעוורות)". אמר לו אשתו: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר: ומה אם לכל שערה ושערה מראשך הקב"ה מזמן לה מעיין בפני עצמה שתתפרנס בו, לא כל שכן שיזמן לך מזונך? ולמה תצא לחו"ל? מיד חזר בו. עד כאן. ובאמת לימוד המוסר הזה מן השער הוא תרופה ותחבושת לכל אדם, שלא יהיה מצטער ודואג על העתיד, אלא יקוה אל ה' תמיד, ולא ייעצב על שום דבר. וגם מכאן תוכחת מגולה לקצת בני אדם נבערים מדעת, שבראותם שיש להם 4 ו5 בנים, הם פורשים מנשותיהם, כי דואגים שמא יהיה להם ריבוי בנים ובנות, ובמה יפרנסום. וענין זה הוא שטות גמור, כי הבורא יתברך שנתן להם הבנים, יזמין להם פרנסתם. ואם על שערה אחת משגיח כל כך, איך לא ישגיח על אדם, שהוא עולם מלא???
מה שמגיע לך, יגיע עד אליך. אף אחד לא יקח לך…
ועוד מוסר נלמד מהשיער, שלכל אחד ואחד יש מעין בפני עצמו – מזה ילמד האדם מוסר השכר שכמעט כל ענייני העבודה תלויים בזה. והוא מה שאמרו בגמרא: "אמר בן עזאי: בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך (= גם בלי להלחם על התפקיד, אם המינוי מן השמים, הם לבד יקראו לך ויושיבו אותך על הכסא), ומשלך יתנו לך (= גם מה שיתנו לך – כבר היה שלך מלכתחילה, כי כך גזרו עליך מן השמים), ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא". ולכן נאמר "כמלא נימא (=שערה)", כי מוסר זה נלמד מהשערות: אם השערות, שהן עומדות סמוכות זו לזו, אין שערה נוגעת במוכן לחבירה, אלא כל אחד יונק מהמעיין שלו – כל שכן האדם עם חבירו.
ג. התיקון הכי טוב לבעל תשובה – ענוה ושפלות.
וענין הטבילה במים מלמד את האדם בעל התשובה מוסר גדול, שצריך להיות תמיד בשברון לב, והולך ומוסיף במדות הענוה והשפלות, ובזה תקובל תשובתו ויתרצה לפניו יתברך. וכמו שאמרו רז"ל על פסוק "זבחי אלוקים – רוח נשברה. לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה". וכל כך ירגיל בענוה ושפלות, עד שתהיה אצלו טבעית כמו טבע המים, שהם רודפים ללכת למקום נמוך מצד טבעם.
עד כאן דברי הבן איש חי, והדברים מדברים בעד עצמם, אך אעיר בקיצור: (סעיף א) זה שאינך רוצח או גנב – עדיין לא עושה אותך צדיק. (סעיף ב) לא מוותרים על ילדים בגלל שכבר אין מקום באוטו… (שמעתי מישהו שטען כך. מסכן). (סעיף ג) אל תחפש להתגאות על אף אחד – אינך יותר טוב מאף אחד – עיין פלא יועץ ערך "כבוד". ויש עוד הרבה מה לומר, אבל… עליך קורא יקר להעמיק בדברי מוסר אלו ואחרים, ולהציל את נפשך ולהוציאה מאפילה לאורה, ותזכה לאור החיים.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
