פרשת ראה
״לא תאמץ את לבבך.. ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון״
ב״סדר על חטא" ביוכה״פ, המסודר על פי אותיות הא״ב, מופיע "על חטא שחטאנו לפניך באימוץ יד".
ישנן 2 פעולות שעושה אדם לפני נתינת צדקה:
יש אדם שכששומע דרשה על חשיבות מצוות הצדקה כל ליבו מתחמם, ועוד רגע כל כיסו מתרוקן, אך כששולח ידו לכיסו, פתאום מגיעה מניעה נוספת וכאן מופיע ציווי "לא תקפוץ את ידך".
כאן הוא כבר מעדיף שמבקש הצדקה ימשיך לבכות ולא הוא.
כתב הרב סורוצקין ע"פ גמ׳ במס׳ ב״ב "צדקה נגבית בשנים". הכוונה בפשוטו של ענין דכדי לא לחשוד בגובה הצדקה, באים שנים ובשנים לא חשדינן, והדרוש הוא, לצדקה בעינן 2 פעולות, אי אימוץ הלב ואי קפיצת היד.
כתב הרמב׳׳ם הנותן צדקה לעני ופניו זועפות או כבושות בקרקע, אפי׳ נתן אלף זהובים איבד זכות הצדקה, לכאורה מדוע, הרי כתוב בגמ׳ שמי שאיבד מעות ומצאם עני נחשב לו הדבר לצדקה.
כתב בעל ספר העיקרים ר׳ יוסף אלבו ע"פ מ״ש בתורה "נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה״׳, מהו "בגלל הדבר הזה", אומר הרב אלבו לא בגלל הנתינה אלא בגלל השמחה ששמחת בעשיית המצוה (הרי סמך הברכה ל״אל ירע לבבך"), ולכן גם אין מברכים על מצות הצדקה, דלכאורה על כל המצוות מברכינן עובר לעשייתן, אלא ע"כ כי אולי אין עושה זאת כמו שציוה ה׳ "בשמחה", וא"כ ברכה לבטלה היא!
ר׳ יונה בשערי תשובה כותב וז׳׳ל: מה שציונו ה׳ כדכתיב "טוב עין הוא יבורך", להיות טובי עין ולא צרי העין. ממשיך ר׳ יונה: 2 משניות ישנן בפרקי אבות:
א. 5 תלמידים היו לו לריב׳׳ז… הוא היה מונה שבחן – ראב׳׳ה – בור סוד שאינו מאבד טיפה… ראב׳׳ע – במעיין המתגבר.
ב. אמר להם ריב׳׳ז, צאו וראו איזוהי דרך טובה שיבור בה האדם, ר״א אומר עין טובה, ר״י חבר טוב, ר״י שכן טוב… אמר להם ריב׳׳ז, רואה אני את דברי ראב״ע, שבכלל דבריו דבריכם.
שואלים חכמינו שאלה ע״כ, הרי רבי פותח את פ״ב בפרקי אבות במשפט "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם", וא״כ מדוע חוזר ע"כ ריב״ז, מה הוא מחדש בדבריו?! ומתרצים, דיש חילוק, רבי מדבר על התעלותו העצמית של האדם, ריב״ז מדבר על האדם מול הכלל, מה הוא יכול לתרום לחברה.
ר״א בן הורקנוס אומר עין טובה, ראב״ע אומר לב טוב. מה ההבדל ביניהם, הרי ע"כ חייב להיות הבדל ביניהם. לפי הפשט מי שיש לו לב טוב יש לו עין טובה, וכן ההיפך, וא"כ לכאורה ישנו אדם עם עין טובה, אך אין לו לב טוב.
מסביר ר׳ יונה, אין דבר כזה קצת ענו, קצת לב טוב, קצת עין טובה, כל אדם צריך להדבק במידה אחת להיותה המושלמת שלו. מה שאמר "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם", דרך הכוונה תשובה מלשון "דרך תשובה לנו הורית", מה שתכוון ריב״ז לומר לתלמידיו זהו, איזו דרך צריך אדם לבחור כדי לחזור בתשובה, א״ל ר״א עין טובה, עין טובה זו צדקה, מי שיתרום צדקה זו הדרך להתקרב לה׳ יתברך שנא׳ "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" – וחטאיך בצדקה פרוק".
ישנו ביאור נוסף ע"כ בשם המהר׳׳ל מפראג, על הכתוב "עין טוב", כותב שם, שלמה המלך אומר במשלי "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל". שכאשר נותן צדקה לעני בעין טובה, לא מספיק בלב טוב, אלא בעין טובה, שעושה זאת ממש, לא רק שחפץ בה.
כדי להבין הדברים נלמד משנה נוספת שם: "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לתלמידיו של בלעם הרשע", לב טוב עין טובה ונפש רחבה. מה היא "עין טובה" ומה היא "עין רעה". מה אמר בלעם: "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב", מדוע "ביתו" ולא "ביתי", אלא אדם עם עין רעה חפץ בכך שלא ביתו יהא מלא, אלא שביתו של החבר יהיה ריק.
"עין טובה" – א״א, שחט ג׳ פרים לג׳ המלאכים שנדמו לו כערביים, אך ורק כדי להוציא מהם ג׳ לשונות בחרדל. זה שפע שנובע מעין טובה.
עוד דוג׳ של "עין רעה" – אומרת הגמ׳ במס׳ ב״ב, "אסור לאדם לעבור בשדה חבירו כשהיא בקמותיה". לא כתוב אדם רע, אלא כל אדם, אפי׳ גדול הדור, ומדוע, שלא יעשה עין הרע על חבירו בראותו הכנסתו מצלחת. בא ר״א בן הורקנוס ואומר יסוד – עין טובה, בא ראב׳׳ע ואומר – לב טוב. האם נאמר שזה אותו הדבר – ח״ו!
בית מקדש ראשון על מה חרב על ג׳ עבירות…
בית מקדש שני שהיה בו תורה מצוות וגמילות חסדים על מה חרב, אומרת הגמ׳ על שנאת חינם. היאך מסתדרים שנ״ח וגמ׳׳ח?! אלא ע"כ שיש גם זה בבנ׳׳א: ישנם אנשים שעושים חסד כי ברצונם לעשות חסד, אך יש אנשים שפותחים מפעלים ועמותות, כי הם שונאים את האחר, הם רואים כי האחר מצליח, ועמוס בלקוחות, ורוצים הם ל׳׳הקל" עליו, ולכן פותחים הם עמותת חסד אחרת, כדי שלשני יהא פחות, זהו "עין רעה" זהו חסד עם שנ׳׳ח, שלשני לא יהא, בדיוק כמו בלעם – "מלא ביתו" "ביתו"!
אומרים חז׳׳ל, ישנן צינורות שפע לכל אדם.
הדברים מובנים למשל בענין התפילה כמ״ש המשנ׳׳ב דאין לשנות סדר התפילה כי אז משתנים צינורות השפע.
אומר ר׳ ירוחם ממיר, צינור השפע הכי מוכר זה טוב עין "טוב עין הוא יבורך", הוא יקבל צינור השפע בצורה הטובה ביותר! הענין של "טובת עין" זה לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.
אומר שלמה המלך ע״ה "עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה״׳. אומרת ע"כ הגמ׳: אם נפגשו רב ותלמיד ואומר התלמיד לרב – למדני תורה, א״ל הרב – אין לי זמן – תעזבני, "עשיר ורש נפגשו – עושה כולם ה״׳, מי שעשה לזה עשיר יעשנו עני וכן ההיפך, אם עשיר = חכם קיבל צינור שפע, זהו הכל מה', ולכן יכול לה׳ לקחתו.
ה׳ יזכנו שנהיה בבחינת תלמידי אאע׳׳ה, בעלי עין טובה ולב טוב ונזכה לצינורות השפע שיבואו כולם עלינו אמן.
הרב אילן שמילה הי"ו – לוד
