פרשת ויחי
כשהבנים הם הרגלים – האב מהלך בחיים
תלמוד בבלי מסכת תענית (ה ע"ב) אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. – אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? – אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים. ומה התשובה של רבי יוחנן על המציאות? וכי בכדי חנטו כו'? טרם פטירתו של יעקב אבינו מזה העולם פונה הוא אל בנו יוסף בבקשה: ״אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים״ (בראשית מז, כט). צריך להבין את נוסח הבקשה: ״שים נא ידך תחת ירכי״. מדוע לא ביקש בפשטות שישבע לו? חסד ואמת – מפרש רש״י: ״חסד ואמת, חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול״.
יש להתבונן בפשר הדבר, ״חסד שעושים עם המתים הוא ־ חסד של אמת״, משום ״שאינו מצפה לתשלום גמול״, וכי אדם הנותן צדקה לעני המחזר על הפתחים הוא מצפה שהעני ישלם לו כגמולו?! וגם אם נאמר כי העושה חסד עם העני מצפה לתשלום שכר מאת הקב״ה, הלא גם כשעושים חסד עם המתים מצפים לתשלום שכר מאת הקב״ה, שהוא נאמן לשלם שכר לעושי מצוותיו וכפי שהגמרא (מועד קטן כח, ע"ב) אומרת שמי שמספיד – יספידוהו, והקובר – יקברוהו וכו'? ומתרצים על פי הגמ' ״ברא כרעיה דאבוה״ נזיר (דף כ"ז) פירוש: הבן הוא רגלו של אביו, מכל איברי האדם בחרו חז״ל דווקא את הרגליים, שיבטאו את ההמשכיות של הבן בדרכי אביו.
יש להתבונן מדוע לא העדיפו איברים חשובים יותר בחיי האדם כמו הלב והמוח? מבאר זאת בעל ״אורח לצדיק״ שיסוד הדברים נמצא בדברי קהלת: ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". קהלת (ט' פסוק י') מבאר רש"י שהזהיר אותנו לקיים את המצוות בעודנו בחיים, כי אחרי המיתה כשהנפש נפרדת מן הגוף כבר אי אפשר לקיים שום מצוות. כדאיתא בגמ' נדה (דף סא.) שבת (דף קנא:) שבת (דף ל.) אלא שלימדונו חז״ל שיהודי המחנך את בניו ואת ביתו אחריו לעבוד את השם יתברך, הרי הוא מקבל שכר על קיום מצוות בניו גם אחרי פטירתו כאילו הוא בחיים חיותו, וכך מצינו במה שנאמר בתורה ששיבח הקב״ה את אברהם אבינו: ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט, למען הביא השם על אברהם את אשר דיבר עליו״ (בראשית יח, יט). ומבאר שם רש״י: ״למען הביא – כך הוא מצוה לבניו, שמרו דרך השם כדי שיביא השם על אברהם וגו', על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאילו אינו מת״. כפי הנאמר בגמרא: ״מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה… דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה״ (בבא בתרא קטז, ע"א). פירוש, מאחר שהניח בן כמותו הרי זה כאילו הוא עדיין בחיים חיותו, כי הוא מקבל שכר על קיום מצוות הבן שהוא חינכו לכך. וכך מפרש החתם סופר [הפטרת בהעלותך] את הכתוב: ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה״, שגם בעולם הנשמות ששם אפילו המלאכים הם בבחינת ״עומדים״ – תהיה אתה בבחינת ״מהלכים״ בין העומדים, על ידי בניך שיוסיפו בתורה ומצוות בעולם הזה. וכן הוא בגמ' סנהדרין (דף צ"ג.) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
מבאר ה״כתב סופר״ על דברי הפסוק (מלכים א' ב, א -ב): ״ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר, אנכי הולך בדרך כל הארץ״. כוונת הדברים היא, שציווה דוד את שלמה בנו לעזור לו, שיזכהו גם אחרי פטירתו להיות בבחינת: ״הולך״ ולא בבחינת ״עומד״, על ידי שישתדל, ״וחזקת והיית לאיש, ושמרת את משמרת השם אלוקיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו״, כי על ידי זה ייחשב כאילו הוא בחיים גם אחרי פטירתו. אם משאיר בן צדיק – הוא מהלך, אם בן רשע – הוא משקולת על צוארו, ועוד מובא בספרים שאף אם היה צדיק יוציאוהו מגן עדן כדי שיראה את בנו מתייסר בגיהנם!! [אם הוא אשם בחינוכו הקלוקל]. יעקב הותיר בנים – הוא חי והולך! בעל ה״חנוכת התורה״ מביא בשם הרבי רבי העשיל מקראקא זי״ע, שמבאר לפי זה כמין חומר את דברי הגמרא בתענית (ה ע"ב): ״יעקב אבינו לא מת״, ושאלנו – לכאורה עדיין השאלה במקומה עומדת, כי אם יעקב אבינו נשאר בחיים חיותו ולא מת, מדוע הספידוהו ואיך חנטו וקברו אדם חי? התשובה היא שהכוונה בזה על פי המאמר הנזכר: ״דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה״, והיינו כי זכות בנו שלמה המלך עליו השלום עמדה לו שיהיה בבחינת: ״הולך׳ גם בעולם העליון. כך אצל יעקב אבינו, אכן מצד גופו החומרי הוא מת ולכן חנטו אותו והספידוהו, אולם מאחר שמיטתו של יעקב הייתה שלמה, כי כל בניו י״ב השבטים היו צדיקים גמורים, ומהם נבנתה שרשרת הקדושה של כלל ישראל עד סוף כל הדורות, לכן מטעם זה: ״יעקב אבינו לא מת״, כי זכות התורה והמצוות שבניו בני ישראל עוסקים בהם, עומדת לו שיהיה בבחינת ״הולך׳ גם בעולם העליון כאילו חי הוא ולא מת. וזהו ביאור יישוב הגמרא: ״מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים״, כלומר מה זרעו בחיים, כי הם הולכים בדרכי התורה בבחינת צדיקים הנקראים חיים, אף יעקב אבינו בחיים שהרי כל התורה והמצוות שבני ישראל עוסקים בזכותו, גורמים לו להיות בבחינת ״הולך״ גם בעולם העליון, על דרך דברי הגמרא סנהדרין (דף ק"ד.) ״ברא מזכה אבא״.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא
