פרשת ויחי
"וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". (בראשית מז, לא).
מדוע השתחווה יעקב אבינו?
בפסוק זה אנו רואים, שלאחר שנשבע יוסף לאביו לקברו בארץ ישראל, אזי משתחווה יעקב אבינו "על ראש המטה". מדוע השתחווה יעקב אבינו ע"ה? ומה הכוונה "על ראש המטה"?
ובכן פירש רש"י: "על ראש המטה" – הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו (שבת יב,ב, נדרים מ, א), שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. דבר אחר: "על ראש המטה" – על שהיתה מטתו שלימה, ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך היה, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו. עד כאן לשונו. הרי שני פירושים למעשה יעקב. ונסביר:
"שכינה למעלה מראשותיו"
על מטתו של החולה יש גילוי שכינה. היא שורה מעל ראשו של החולה. וכיון שיש כאן גילוי שכינה, יעקב משתחווה לכיוון השכינה [וכעין מה שהשתחווה כשעברה השכינה בינו לבין עשו בשעה שנפגשו, כמובא בזוהר הקדוש]. וזהו "וישתחו ישראל" ומפני מה? "על (=מפני) ראש המטה" – מפני השוכן בראש המטה שלו, של החולה.
להשראת השכינה על ראש החולה יש גם השלכות הלכתיות. א. אסור לשבת על מושב שגבוה יותר מראשו של החולה. בזמן חז"ל החולה היה מושכב על הקרקע, ולכן אמרו שאסור לשבת שם אלא על הקרקע, כמובא במסכת שבת (יב, ב): הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה, ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר (תהלים מא, ד) "ה' יסעדנו על ערש דוי". עד כאן. ומה שאמרו "מתעטף ויושב לפניו" פירש רש"י: מתעטף מאימת השכינה, כאדם היושב באימה, ואינו פונה לצדדים.
ב. המבקר את החולה יכול לבקש עליו רחמים בכל לשון (=שפה) שירצה, וגם בלשון ארמית. ואף על פי שהמלאכים המעלים התפלות אינם מעלים את התפלות הנאמרות בלשון ארמית, בכל זאת במקום שיש השראת השכינה, הרי התפלה עולה מיד לשכינה, ללא המלאכים הנ"ל, וניתן להתפלל גם בארמית [לכן הקדיש בארמית. ולכן אין אומרים בסליחות, כשאין מנין אנשים, את הקטעים בארמית וכו']. אבל המתפלל על החולה שלא בפניו, לא יבקש אלא בלשון הקודש.
מטתו שלימה
פירוש נוסף ברש"י מסביר על מה השתחוה ואמר תודה: כיוון שראה שכל בניו נשארו צדיקים. "שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע". הרי זה הדבר אשר דאג עליו כבר בתחלת הדרך, עוד טרם נשא את נשותיו, כמו שכתב רש"י לעיל בפרשת ויצא, בנדר שנדר יעקב: "אם יהיה אלקים עמדי וכו' והיה ה' לי לאלקים" – שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי. עד כאן. ותמיד זו היתה דאגתו של יעקב אבינו ע"ה על זה. ואת יוסף שלח לבדוק "את שלום אחיך". וכשאבד ממנו יוסף, על זה דאג, שמא יטמע באומות. ולבסוף שראה שנשאר יוסף צדיק, כששלח לו סימן בעגלות, שהדבר האחרון שלמדו יחד טרם נפרדו היה בדיני עגלה ערופה – אזי "ותחי רוח יעקב".
והנה עתה כשעומד יעקב אע"ה להפטר מן העולם, ורואה שאפילו יוסף נשאר צדיק, כדברי רש"י: "שהרי יוסף מלך היה, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו" – אזי השתחווה לה', שהיתה מטתו שלמה, ולא יצא ממנו רשע. וזהו "וישתחו ישראל" על מה הודה והשתחווה? "על ראש המטה" – על כך שמטתו היתה שלמה.
ורמזתי בזה, אני הקטן מאיר מושיאשוילי, בספרי "תורת מאיר", שנרמזו דברי רש"י בצורה נפלאה בפסוק, כי רש"י באר את הלשון "שהיתה מטתו שלימה", וכך כתב: "ולא היה בה רשע". ובזה יובן הרמז בפסוק: "וישתחו ישראל" – על מה השתחווה והודה? "על ראש המטה" – המלים "על ראש" הן אותיות "לא רשע", דהיינו שלא היה רשע במטתו, בבניו. והוא רמז יקר, בסייעתא דשמיא.
ומכאן מוסר לנו מדרכיו של יעקב אבינו ע"ה: כל הזמן צריכים אנו לדאוג, שילדינו יהיו כולם צדיקים. צריכים אנו להרבות בתפילות לה' יתברך, שילדינו יגדלו צדיקים, ויינצלו מכל מיני אנשים רעים המנסים להשפיע ולהדיח אותנו ואת ילדינו מדרך ה'. שנצליח לחנכם באופן שגם הם יזכו לעבוד את ה', ללמוד תורתו ולקיים מצוותיו.
ולא די בתפלות. אנו צריכים להזהר לשלוח אותם למוסדות חינוך כאלה, שיגדלו אותם בדרך ישראל סבא, ולא שיחנכו אותם נגד ה' ונגד תורתו ח"ו. איך נבוא אחרי מאה ועשרים שנה לבית דין של מעלה, ונעמוד לפני בורא עולם, ונסביר למה ילדינו, שניתנו לנו כפיקדון, לא המשיכו ללכת בדרך ה', בגללנו! שלא כיווננו אותם נכון. שהסגרנו אותם ישר לידיים של יצר הרע, במסירתם למוסדות חינוך לא תורניים. ובכן מי שיש בידו עדיין להציל, שיציל את ילדיו מרדת שחת. ומי שכבר אין ילדיו בידו, על כל פנים ירבה בתפלה לה' שישנה את לב ילדיו לטובה, וגם הוא עצמו ישתדל בנועם שיח לדבר על לב ילדיו ליישר דרכם, וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
