פרשת יתרו
אם אני מי שאני בגלל שאתה מי שאתה, אז אני לא אני ואתה לא אתה (הרבי מקוצק)
לפני למעלה מעשור, המורה לשחמט של ילדיי שאל אותי פעם: דויד, יום אחד בתך תרצה להתחתן ויבוא אליך החתן לשיחת היכרות, איך תדע אם הוא מתאים? אמרתי שאשאל על הוריו, על עברו ומהם תכניותיו לעתיד. הוא אמר לי, כל מה שאמרת נחמד, אבל אתה צריך לדעת מי עומד מולך. אז מה אני אמור לשאול, שאלתי, הוא ענה לי ״תבקש ממנו שיתאר לך סדר היום שלו. את כל מה שהוא עושה מהרגע שהו פוקח את עיניו ועד שהוא מניח את הראש על הכר״. רצף הפעולות, יגלה לך במדויק מה הוא עושה ואיך הוא עושה.
השאלה מי אני תמיד עומדת על הפרק אצל כל יהודי המחפש את עצמו במציאות חשוכה. ככל שחוקרים את הנושא, התשובה לשאלה הזו, לא כזו פשוטה כלל. אנחנו אישיות מאד מסועפת בעלת פרצופים רבים, שצריך באופן כלשהו למצוא את המכנה המשותף לזהות שלנו והשאלה מאין באת ולאן אתה הולך, כבר לא מספיקה כדי להעיד על אישיותך בדור המשווע להגאל. מה שנכון הוא: מה עשית כאן ואיך עשית זאת.
בתורת החסידות הפסוק ״באתי לגני אחותי כלה וכו״, מהווה יסוד עמוק הקשור לתכליתו של היהודי כאן בעולם הזה הגשמי. למעשה הקב״ה מבקש להתממש במציאות הגשמית וכשמדברים על הדרך להשכין את נוכחותו מדובר בעצם בשינוי כל דפוסי המחשבה, הדיבור והמעשה. בפועל זה קורה ע״י לימוד דפוסי המחשבה של הבורא (תורה), מימוש רצונו (מצוות) ודרכי ההתחברות אליו (תפילה).
זה כ-13 שנים שאני שוקד על לימוד כדי להבין מי אני בכלל. את התשובה גיליתי כשהצטרפתי לתפקיד בכיר בחברת סייבר. אגב למי שלא יודע, סייבר זה מלשון קיברנטיקה וזה היכולת לחבר בין מצבים, תנאים ופעולות. בעולם הסייבר יש 3 דרכים לזהות איום פנימי של עובד מתוך הארגון. 1) באמצעות חוקים המונעים פעולה או מאפשרים אותה. 2) באמצעות פעולות מבוססות זמן או כמות. 3) באמצעות חיבור של רצף כל הפעולות שעשית באפליקציות הארגוניות.
וכל מה שמעניין הוא לגלות במדויק את דפוסי ההתנהגות שלך ולזהות מתי עשית שטות. שטות = מעשה לטובת הארגון או לנזק בארגון. אם חשבתם שהכל לא קיים מתוך התורה, תחשבו שוב. ספר המצוות של עם ישראל בנוי מתרי״ג חוקים, עדות ומשפטים. כל אלו באו בכדי לסייע לכל יהודי לגלות את עצמו, את תכליתו ולעצב זהות ראויה בדרך אל חיים של משמעות. ומה שכתוב לעיל, קיים בדיוק בתורה:
1- חוקים – אוסף מצוות המתריעים על מה אסור ומה מותר, כפשוטו. לדוגמא: לא תרצח. האם זה נכון תמיד? מתי כן אפשר? הבעיה עם חוקים שהם כלליים ואם לא יורדים לפרטים, הם בקלות עלולים להחטיא את האדם. לכן באה המשנה והתלמוד וניסתה לכסות את כל המצבים האפשריים.
2- עדות – מצוות ייחודיות המשמשות כקשר עמוק יותר בין האדם לקונו, כדוגמת ברית מילה, שבת, תפילין, מועדים וכו אשר מבוססות על קבועי זמן או פעולות כמותיות, כמה פעמים עשית את המצווה ביום, שבוע, שנה מאחר ויש לך שנה שלימה ליצור את השינוי המיוחל בך. ואם שמרתי שבת, תפילין, ברית וכו, זה מספיק כדי להעיד עליי?
3- משפטים – אלו מצוות שהאדם דש בעקביו. יש כאן ירידה לפרטים, יש הסבר, יש הגיון והשאלה היא עד כמה אתה יורד לפרטים מהרגע שבו אתה פוקח את עיניך ועד לרגע שאתה סוגר את עיניך. כל מעשה שעשית, כל מילה שאמרת כל מחשבה שחשבת, האם קיימת את הפסוק ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״. האם כל מה שקרה היום היה מתוך קדושה = חיבור אל האינסוף ב״ה, או מתוך רצון עצמי = בהמי.
והשאלה היא מה בדיוק עשית היום ואיך עשית זאת לצורך גאולתך, ידידי. כי כל רגע, כל דקה, כל שעה וכל יום, הוא פרופיל התנהגותי מסוים. יום א׳ פרופיל 1. יום שני, פרופיל שונה, מוציאים ס״ת. וכך בכל יום, ויש את ה-3 רגלים, יש חגים וכו. והשאלה היא כיצד אתה נוהג? האם אתה ביחס לשנה שעברה בפסח, השתנית או לא?
מעבר לכך, יש לך פרופילים התנהגותיים שאתה כל הזמן יוצר, שזה מתוך שמחה, כעס, עצבים, אהבה, הודאה, שבסופו של דבר יוכרע האם אתה באמת צדיק, או אולי רשע, או אולי רשע וטוב לו וכו. או בינוני. כל אחד מהנ״ל הוא פרופיל התנהגותי שלך. כמה שעות ביום היית צדיק של אמת? כמה שעות ביום אתה נהגת כרשע? כמה זמן נהגת בחסד של אמת? כמה צדקה נתת? איך התפללת? איך קיימת נטילת ידיים, איך קיימת כל מצוה ומצוה וכו.
הצירוף של שלושת המצבים הנ״ל ללא ספק מגדיר את עולמך הפנימי הכי טוב שרק אפשר. את זהותך היהודית באופן המדויק ביותר. אבל עם כל הכבוד, זה עדיין לא מי שאתה. אחד היסודות המהותיים של היהדות עליה מושתתת כל התורה הוא: התחדשות. איך כל הזמן אני לומד תורה ומקיים מצוות המשנים באופן מהותי את דפוסי מחשבותיי, את השפה הלשונית שלי ואת המעשים שלי. והלא נאמר כי אין מנוחה לא לרשעים ולא לצדיקים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
אדם פועל מתוך הטבע ההתנהגותי שלו ועל הטבע הזה הוא לא ממש עמל עליו. הוא קיבלת אותו בירושה מאבותיו. עשרות מאמרי חסידות על הפסוק באתי לגני = לגנוני. למקום שהיה עיקרי בתחילה. הכתוב מתאר איך שהקב״ה יורד לעולם, לגן העדן שאנחנו אמורים ליצור. והשאלה היא איך אתה יוצר את הגן עדן הפרטי שלך. על אי פרטי בודד, או על איך ממירים את האני – לאנחנו. איך כל אחד ואחד מאיתנו משכין את האינסוף ב״ה, כאן בעולם הזה הגשמי, בכדי ליצור את גן העדן הנכון. השכינה = המחשבה, הדיבור והמעשים שלנו. ואם השכינה לא מקרינה קדושה, משמע צריכים להשתנות ולהתחדש באופן בלתי פוסק עד שאנחנו מבינים שהכל כאן אחד. ואז מתחיל מסע חדש.
התחדשות – משמעותה ללמוד לדעת להקשיב לעצמך, למילות התורה, למילות התפילה כל יום כל הזמן, להתבונן על זה, להפנים במידות ולממש במעשים, אשר זה יביא את האדם לכדי זיכוך המידות ולכדי עדינות בכל פרופילי ההתנהגות שיצרת. אתה כבר לא מי שהיית. בכל יום הזהות שלך משתנה.
התחדשות קורית באמצעות שינויים מעשיים הנקראים ״שטות דקדושה. עשייה מעבר לטבע ההתנהגותי שלך, לצורך התממשות האינסוף ב״ה, כאן. וככל שירבו אותן ״מעשי שטות דקדושה״ התנהגותיות ומחשבתיות בכל רגע ורגע בחייך, אתה תרגיש בחוש את יוצרך ואת יצרך.
חברים, לכל המהלך הזה יש מטרה מובהקת כדי לזכות להיות יישות חיה וקיימת כמו הבורא, מקבל על מנת לתת. אין יותר אני, אלא אנחנו. ככל שהמצוות שלך יהיו בחכמה, בחסד גדול בהודאה, אתה תזכה לראות בחוש כי אנחנו, העולם והבורא זה דבר אחד ממש.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
