פרשת בראשית
אחרי שהתורה מספרת על בריאת האדם היא אומרת: "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן". משמעות הדברים היא שהאדם הובא אל גן עדן מחוצה לו. אם כן, היכן נברא? אומר המדרש (בראשית רבה פרשה יד,ח) שאדם "ממקום כפרתו נברא", כלומר, ממקום המזבח בהר המוריה. וכך קובע הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ב, הלכה ב): "ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא". לפי זה, בריאת האדם הייתה הרחק מגן עדן, שמיקומו מתואר בין הנהרות פרת וחידקל. מקום זה מרוחק מירושלים חמישה-עשר ימי הליכה, כפי שמובא בעניין עולי הרגל, שה'אחרון שבישראל' נזקק לחמישה-עשר ימי הליכה כדי שיגיע לביתו שבנהר פרת.
יש האומרים שגן עדן השתרע עד הר המוריה, וזאת על בסיס דברי חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כ) ש"שער גן עדן סמוך להר המוריה". אבל קשה לקבל תירוץ זה, כי הכול מודים שמקומו של גן עדן הוא בין הנהרות פרת וחידקל, ומה שכתוב כי שער גן עדן נמצא בירושלים הכוונה למחילה המחברת בין שני המקומות. לפי רש"י, הקב"ה צבר את העפר שממנו יצר את האדם "מארבע רוחות". רש"י מביא עוד פירוש: "נטל עפרו ממקום שנאמר בו 'מזבח אדמה תעשה לי'". דבריו עולים בקנה אחד עם הדעה שאדם נברא בהר המוריה. אם כן, מדוע אין הוא מסביר כיצד הובא האדם מהר המוריה לגן עדן באותו יום? ומדוע לא נברא מלכתחילה בגן עדן?
הגמרא (סנהדרין לח,ב) דנה בפרטי מאורעות היום השישי לבריאה וכותבת: "שעה ראשונה הוצבר עפרו", ובשעה השתים-עשרה "נטרד והלך לו" מגן עדן. אם מרגע בריאתו ועד סילוקו מגן עדן עברו שתים-עשרה שעות בלבד, איך ייתכן שנברא בהר המוריה, המרוחק חמישה-עשר ימי הליכה! אלא שלפי רש"י בשעה שאדם הראשון נברא גן עדן עדיין לא היה קיים. תחילה: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה". אחר-כך "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם". ואחרי החטא נאמר: "וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן, לעבוד את האדמה אשר לוקח משם". כלומר, האדם הוחזר למקום שבו נברא – מחוץ לגן עדן.
וכיצד הובא לגן עדן בתוך זמן קצר? יש לומר שלפי רש"י בריאת האדם הייתה כולה מעשה ניסים. גם עצם מעשה הבריאה שלו היה בדרך נס: "צבר עפרו מכל האדמה, מארבע רוחות". אם כן, כשם שבריאתו הייתה ניסית, גם הבאתו לגן עדן הייתה ניסית. וכאן רואים את מעלתו המיוחדת של כל יהודי. חז"ל אמרו שהאדם נברא יחידי, ללמדנו שכל אחד ואחד הוא "עולם מלא". הרי שכשרואים יהודי צריך לחשוב שהעולם כולו נברא בשבילו, ואף מציאותו של גן עדן לא נבראה אלא בשבילו, כי אחרי שהאדם נברא ברא הקב"ה דבר חדש – "גן בעדן מקדם". מכאן החשיבות הגדולה שכל יהודי ימלא את ייעודו – "לעבדה ולשמרה" – קיום כל התורה ומצוותיה.
(תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
