"כי תבא"
בברכה נאמר: "ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך… ברוך טנאך ומשארתך", ואילו בתוכחה נאמר: "ארור טנאך ומשארתך… ארור פרי בטנך" ויש לשאול, מדוע כאן הקדים פרי בטן וכאן הקדים טנא? מתרץ "הכלי יקר": לפי שהסברא נותנת, שלעולם יעשה הקב"ה נס נסתר, יותר ממה שיעשה נס נגלה וברכת פרי הבטן ופרי האדמה, הכל נס נסתר. אף אם ירבו יותר מן הנהוג, אין זה חוץ לטבע, אבל טנאך ומשארתך, שהם פירות תלושים אשר הונחו כבר בכלי, אם ירבום זה נס נגלה. בן אם יניח שניים וימצא שלשה, בן אם יאכל קמעא ויתברך במעיו הכל נס נגלה. על כן אמר בברכות, לא זו נס נסתר שיעשה לך, אלא אפילו נס נגלה יעשה לך, ובקללות הוא להיפך, לא זו אף זו".
ונראה שיש ליישב שאלתו בדרך אחרת, על פי המבואר בגמ' [ע"ז ד.] שבשעה שאדם חוטא ורוצים להענישו, הקב"ה מביא תחילה הפסד בממונו, ורק אחר כך אם לא שב, נענש בגופו. לכן בתוכחה מקדימים את הטנא לפרי הבטן. אבל בברכה הסדר הוא להיפך, תחילה הברכה שורה על הנפש, וממנה היא מתפשטת על הממון. וכן אמרו חז"ל במסכת תענית [ח:] "דכי יהיב רחמנא שובעא, לחיי הוא דיהיב [כשנותן הקב"ה שובע,לחיים הוא נותן] דכתיב: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" [פי' רש"י לחיים ולא למתים, דאינו מביא שובע כדי להמית בני אדם, אלא כדי שיחיו].
שנזכה למילוי כל הברכות ולהפוך כל הקללות לברכות אמן כן יהי רצון.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
