פרשת 'בהעלותך'
מתנבאים במחנה
על הפסוק:"וירץ הנער ויגד למשה ויאמר ,אלדד ומידד מתנבאים במחנה"
כותב בעל הטורים:"מתנבאים " נוטריקון:משה תנוח נפשו בגן אלוקים יהושע מכניס,כלומר ,שהם התנבאו שמשה לא יכניס אותם לארץ ישראל אלא יהודע.
ויש לומר שדבר זה מרומז גם בתיבת "במחנה",שאפשר לחלק אותה לשתי תיבות:"במח-נה",ופירושו למחות את האותיות "נה".כלומר שאלדד ומידד התנבאו על מחיקת אותיות "נה" בפרשת שמות [ב-י] "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו",שלכאורה אותיות נ' וה' מיותרים,ובמקום "מן המים" היה צריך לכתוב "ממים",ולמה הוסיפה [התורה]נ' וה' כדי שלא יוכלו לדרוש את הנוטריקון.אבל באו אלדד ומידד והתנבאו "במח-נה",שמחקו כביכול את האותיות נ' וה' ונישאר "ממים",ודרשו בנוטריקון:משה מת יהושע מכניסם
אל נא רפא נא לה
על הפסוק:"ויצעק משה אל ה' לאמור,אל נא רפא נא לה",אומר רש"י:לאמר,מה תלמוד לומר?לכאורה זה מיותר ,אלא אמר לו משה לה' השיבני אם אתה מרפא אותה,אם לאו.
וצריך להבין,במרא ברכות [לד,ב]מובא גבי רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת.אמרו לו:מנין אתה יודע אמר להם ,אם שגורה תפילתי בפי-יודע אני שהוא מקובל,ואם לאו-יודע אני שהוא מטורף[כלומר שלא התקבלה תפילתי].ואם כך,למה הוצרך משה רבינו לבקש מה' השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו,לכאורה היה לו לדעת זו ע"י תפילתו אם שגורה תפילתו בפיו או שלא ?
והביאור על כך פשוט,משום שבתפילה קצרה כזאת "אל נא רפא לה",לא שייך לומר אם שגורה בפיו או לא,ורק בפילה ארוכה ניתן להבחין בדבר.אך לפי זה נשאלת השאלה למה באמת לא האריך משה בתפילה כדי לדעת אםשגורה תפילתו בפיו?עלכך מתרץ רש"י,שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה אבל בשבילנו הוא מקצר.
ודבר זה מרומז בפדוק[ישעיה נז,יט]"בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו וגו".שמכאן לומדת הגמרא[ברכות שם]שאם שגורה תפילתו בפיו["בורא ניבשפתיים"]אזי היא מקובלת ויודע שהוא "שלום",ויש לומר ,שכל זה "לרחוק"כשהתפילה היא על רחוק[ולא עלקרובמשפחתו]כי אז יוכל להאריך בתפילתו ולדעת אם שגורה בפיו,אבל"ולקרוב",כשהתפלה היא על קרוב משפחה,כתפילת משה רבינו על אחותו מרם,שקיצר מאד בתפילתו,שלא ניתן לדעת אם שגורה בפיו,אזי אין ברירה אחרת ,אלא "אמר ה' ורפאתיו",ה' עצמו משיב למשה שהוא מרפא.
הרב בן ציון אריאל מיכאלשוילי הי"ו מלוד
