חודש "אלול"
מחלה ממארת
הבדיקות שלך מראות שיש לך גידל ממאיר!, הודיע הרופא לאיש שישב לפניו. הוא ציפה לאיזו תגובה, אך לא באה. נראה שהוא לא הבין, חשב הרופא והתחיל להסביר לו את משמעות הדברים. אך האיש נשאר אדיש כאילו היה מדובר בהצטננות.
נו! אז מה עלי לעשות? שאל לבסוף, תשמע טוב, אמר הרופא. יש לנו תרופה נגד המחלה, תרופה שבכוחה לרפא אותך לחלוטין! עליך להתחיל לקחת עוד היום. כמה היא עולה? שאל האיש? היא יקרה מאוד, לצערי, זה יסתכם בעשרות אלפי שקלים, אבל אין לנו ברירה. כאן התעורר החולה מאדישותו, מה?! עשרות אלפי שקלים? לא בא בחשבון הזדעק.
לאמיתו של דבר היא עולה הרבה יותר, יותר ממאה אלף שקלים, אבל קופת החולים שלך תישא ברוב עלות התרופה, עליך להשתתף בכרבע מעלות התרופה. ניסה הרופא להרגיעו אך לשווא. מה אתה חושב, מנין אגייס את הסכום הזה? האם אוותר על הנסיעה לחו"ל? האם אמכור את המכונית? כרגע, אני מוכרח לחדש את המטבח בבית, בשנה הבאה אחסוך בהוצאות ואז נעשה את הטיפול כרגע זה לא בא בחשבון.
כאן התרגז הרופא, מה אתה מדבר?! בעוד שנה אתה בקבר אם לא תקנה תיכף ומיד את התרופה.
החולה קם ממקומו והיפנה לרופא מבט של זילזול, אל תטיף לי מוסר!…
כמה מגוחך נראה לנו אותו חולה, כיצד אינו מסוגל להבין מה פירושה של מחלה ממארת, כיצד הוא מעלה על דעתו שניתן להמתין עד השנה הבאה כשכל יום המחלה מתפשטת בגופו.
אך, לאמיתו של דבר אנחנו בעצמנו מתנהגים כך ולא אחרת…
הבה ונפתח לרגע את ספרו של הרופא הגדול, שאין כמוהו מכיר את תחלואי הנפש שלנו רבינו יונה מגרונדי זצ"ל – בעל "שערי תשובה" בדיוק כמו הרופא במשל הנזכר, הוא מודיע לנו בפתח ספרו שאנו לוקים במחלה ממארת, הוא מסביר בטוב טעם, שכל יום העובר ללא טיפול טומן בחובו סכנה של התדרדרות כאשר יאחר לשוב. בבוא החטא לידך, יפול במוקשו כנפול בתחילה ויגדל עוונו האחרון מאוד, ותעלה רעתו לפני ה'.. אחרי אשר ראה דלות כוחו, ואשר גברה יד יצרו עליו וכי עצום הוא ממנו. היה עליו לראות כי פרוע הוא, ולשית עצות בנפשו להוסיף בה יראת ה'.
מצבו הרוחני של האדם לעולם אינו נשאר על מקומו, תמיד הוא בתנועה, גם אם אין מבחינים בכך: או שהוא עולה או שהוא יורד ח"ו.. אומנם מבחוץ נראה כאילו הוא אותו אדם, כאילו הוא עושה אותם מעשים כאילו לא נשתנה דבר, כשם שאתמול ראה ושמע דברים אסורים, כך היום .. אבל טעות! אתמול הוא היה בבחינת שוגג, והיום הוא מתקרב למצב של מזיד, אתמול זה היה בלתי נמנע, ואילו היום הוא פועל מתוך זילזול, ומחר יתכן שהוא כבר יהיה פורק עול. סכנה נוספת מאיימת עליו, לא רק שחומרת העבירה הולכת וגוברת מיום ליום, אלא יותר מכך, אם היום לפחות ניתן לומר, שהעבירה היא בבחינת "מעשה חורג" הרי בעתיד היא עלולה ליהפך ח"ו לחלק מהווי החיים, ואז הוא יכפיל את חשבון העוונות פי כמה וכמה, כי אז לא רק מעשיו הרעים, אלא גם מחשבותיו הרעות יחשבו כחטא ממש.
השנית כי השונה בחטאו, תשובתו קשה, כי נעשה לו כהיתר.. כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות העבירה ונאנס ולא עשאה, מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה, התפשטות המחלה, אם לא יעצרו אותה, עלולה אף להביא לידי כך שאדם זה יחשב כפורק עול ממש, גם אם ימשיך להניח תפילין, ולשמור שבת, ידבק בו שם של פורק עול, משום שבדבר מסוים אינו נזהר באופן שיטתי.
כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע, ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו, גם אם הוא מהעוונות הקלים, אע"פ שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חז"ל: מומר לדבר אחד, ועם פושעים נמנה, וגדול עוונו מנשוא, כי אם יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר לי אעשה זולתי דבר אחד, כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה.
מחלה ממארת פשוטה כמשמעה, מה התרופה? היא יקרה, היא דורשת מאמץ, אבל אין ברירה.. רק עזיבת החטא המשולבת בחרטה אמיתית מעומק הלב, תחולל את המהפך, ואם נדמה לך, שאתה רחוק מדי, שאין זה בהשיג ידך, דע לך: אינך משלם את המחיר המלא, רק חלק קטן מאוד דורשים ממך, מי שמוכן להשקיע את המעט הזה, זוכה לסייעתא דשמייא וישיג את הבלתי יאומן, מה יעצור את ההתדרדרות? מהו המחיר שדורשים ממך? שתתייחס לחטא כאל פגם אמיתי, כאל הפסד של ממש, להרגיש את הכאב כדרך שמרגיש אדם שבמו ידיו הרס את רכושו היקר. כשזו ההרגשה מובטח לך שבשום פנים לא תחזור על המעשה שאתה מתחרט עליו עתה, ועוד התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כי לולא התמהמה כי עתה שוב נאנח במרירות לב.. כי יפגשהו יצרו שנית, ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו, ויזכור אשר עבר עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתותה עוד.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
