חקירה ודרישה בנושא נישואין ותספורת בל"ג בעומר או בל"ד בו
בספר אבות הדורות (גרוס עמ' 121) הביא נוסח קדום שתלמידי ר"ע מתו מפסח עד י"ח באייר דהיינו ל"ג בעומר וציין מקור לספר המנהיג (לראב"ן הירחי דף עב: הלכ' אירוסין ונישואין סוס"י' ק"ו ווארשה ירושלים תשל"ז) וז"ל: ושמעתי בשם ר' זרחיה הלוי ז"ל מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד,שמתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומאי פורסא? פלגא, כדתנן שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום, ופלגא חמשה עשר יום,וט"ו יום קודם העצרת זהו ל"ג לעומר. אב"ן. כ"כ מובא מקור זה גם בסדר הדורות (בשם היוחסין מא' א) וז"ל: ויש נוסחא אחרת עד פרס העצרת שהוא ט"ו יום קודם וזה עד ל"ג לעומר עד י"ח אייר, ואז מותר לינשא והסימן בן י"ח לחופה כאשר כתב בעל המכתם. וכ"כ הרשב"ץ (בפרושו על מסכת אבות ד"ה והעמידו תלמידים הרבה).
ועיין להבית יוסף (או"ח סי' תצג ס"ב) שהביא מקור דין זה מהראשונים וז"ל: שמעתי שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת כאמרם (שקלים פ"ג ה"א) [עד] פרוס הפסח פרוס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי, וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה, והנה הם שלשים ושלשה שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר כי מקצת היום ככולו עכ"ל. וכל זה כתב הרשב"ץ בתשובה (תשב"ץ ח"א סי' קעח) וכתב ולפי זה כל יום ל"ג אסור ומקצת ל"ד ולפי דעת הרמב"ן מקצת לילה סגי כדאיתא בספר תורת האדם (מהדורת שעוועל עמ' רטו) ויש להתיר ביום ל"ג אם הוא ערב שבת לכבוד השבת עכ"ל. ופסקו להלכה בשו"ע שלו (שם ס"ב) ע"ש. והיינו שמתת תלמידי ר"ע פסקה בל"ג בעומר.
אולם ראיתי למהרי"ל בספרו (דיני הימים שבין פסח לשבועות ס"ז) וז"ל: אמר מהר"י סג"ל אף על גב דאיתא בגמרא דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר [שתעצר המגפה וזהו ל"ג בעומר]. וכ"כ הר"י אבן שועיב (בדרשה ליום ראשון של פסח בשם התוס' דף מא: טור ב') וז"ל: ובתוס' פירשו כי מה שאמר ל"ג אינו כמו שנוהגין, אלא ל"ג יום. כשתסיר שבעת ימי הפסח ושבעה שבתות ושני ימי ר"ח שהן ט"ז יום שאין אבלות נוהגת בהן נשארו מן הארבעים ותשעה ימיםל"ג וזהו מאמרם ל"ג יום לעומר ומקצת היום ככולו. [ראה דברי הגר"ש אברמסון על דרשות מהר"י אבן שועיב שדעת התוס' ליתא כיום לפנינו שם עמ' 39].
כלומר נמצא הבדל של יום אחד בין שתי השיטות. שלראב"ן בס' המנהיג וסיעתו נפסקה המגפה ביום ל"ד בעומר דווקא, ואילו לשיטת תוס' והמהרי"ל נפסקה ביום ל"ב ולכו"ע מקצת היום ככולו, אלא שהב"ח (סי' תצג ד"ה ויש מסתפרים) עמד על בעיה זו בדע' התוס' והמהרי"ל והסביר שא"א לחשב ז' שבתות אלא ו' שבתות, שא"א לז' ימי הפסח בלא שבת. נמצאנו למדים שאינם רק ט"ז ימים שלא מתו בהם, נשארו ל"ג ימים שמתו בהם ומקצת היום ככולו אף בל"ג בעומר, לכן מותר להסתפר בל"ג בעומר, וכ"כ הלבוש (סי' תצג ס"ב). אולם הוסיף המג"א (שם סק"ה) שהרמ"א השמיט דעה זו משמע דלא סבירא ליה הכי ע"ש. [וקשה לי מאוד על המ"א כיצד כתב שהרמ"א השמיט דעה זו והלא היא שיטת מהרי"ל שהבאנו לעיל שמכח זה חלק על מרן רק שהב"ח דקדק בחשבון הימים והעמידם על ט"ז ימים במקום י"ז. והמעיין יראה לנכון בדרכי משה (על הטוב"י סי' תצג סק"א) שכתב להדייא (בשם המהרי"ל והמהר"א טירנא) וז"ל: והמנהג פשוט להסתפר ביום ל"ג ומרבים בו משתה ושמחה קצת וכ"כ מהרי"ל (דיני הימים שבין פסח לעצרת עמ' קנז סי' ז) והמנהגים (מהר"א טירנא עמ' סו) דיש להסתפר ביום ל"ג וכתבו (מהרי"ל שם עמ' קנו סי' ז, מהר"א טירנא עמ' ע אות מח) טעמים על זה: ופסקו בהגה בסע"ב ע"ש. הא למדנו שזו דעת מהרי"ל כפי שכתב בספרו (שם) כפשוטו. ועוד שמסדר ציוני המקורות ברמ"א כתב שזו דעת מהרי"ל וידוע הוא שאין הוא הרמ"א ואכמ"ל אודותיו, ועוד שהט"ז (שם סק"א) והפרמ"ג במשבצות זהב (שם סק"א) והבאור הלכה (במשנ"ב ד"ה יש נוהגים) הביאום להלכה כשיטה שנייה שהיא נגד דעת המחבר. והאוחז החבל בשני קצותיו כלומר שמסתפר מיום ל"ג לעומר (אחרי ששמר ל"ג ימים שלימים) וגם בר"ח אייר טעות היא בידו ולזה נתכוון מרן המחבר וע"ע בד"מ (סק"ג) ובדרישה שפסקו כך].
ודווקא כדעה זו שהשמיט הרמ"א בשם התוס' והמהרי"ל נהגו יהודי גרוזיה שלא להסתפר מפסח ועד לעצרת ממש, לבד מיום ל"ג בעומר עצמו שהיו חוגגים שמחות וכדומה, ולענ"ד אף ביום יחיד זה בימי העומר היו מתחתנים עד לפני כעשור ומחצא ונושאים נשים, וכן פסק בשו"ע הרב מלאדי (שם סק"ה) וז"ל: ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום). וכן כתב בספר ארץ ישראל (לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל סי' ח"י בין פסח לשבועות ס"ב) וז"ל: נוהגים לישא אשה ולהסתפר ביום ל"ג בעומר וכו' רובם נוהגים להסתפר בל"ג בעומר ביום ולא בלילה, וכן בנוגע לנישואין. אבל אם השעה דחוקה, מיקילים גם בלילה הקודם בין לתספורת בין לנישואין. (ראה שע"ת סי' תצג סק"ה בשם המור וקציעה ובכף החיים סופר שם אות כח בשם המי"ט והחק יעקב או' ו). [וכידוע רב זה (הר' טוקצינסקי זצ"ל) הוציא לאור "ס' טהרת ישראל" בהל' נדה בהשפעתו והשתדלותו של החכם רבי ראובן אלואשוילי זצ"ל מכותאיסי, וחתנא דבי נשיאה רבי משה הקטן דבראשוילי זצ"ל תרגמו לגרוזינית וספר זה שימש בגרוזיה כמקור לפסקי הלכה עדכניים בהלכ' נדה וטהרת המשפחה לבד מהשלחן ערוך ביו"ד כידוע, עיין לעיל במבוא עמ' כא דו"ק ותשכח].
אלא שבקונטרס יהדות גרוזיה (אשר חדד עמ' 12 סע' 22) כתב אחרת שלא היו נושאים נשים אף בל"ג בעומר וז"ל: בימי ספירת העומר נוהגים מנהגי אבילות: אין מברכין שהחיינו, נוהגים איסור תספורת עד חג השבועות, ואין שום שמחה וחתונה, חוץ מן ברית מילה ובר מצווה שנערכים במניין מצומצם.
וצ"ע בזה כיון שחלק גדול מיהודי גרוזיה היו נוהגים לישא אשה ולהסתפר בל"ג בעומר, אולם ניתן לומר שאותו חלק שהיה ירא יותר לדבר ה' ורוח אלוקים דברה בו, הם הם החמירו ונהגו איסור נישואין תספורת וכדברי הקונטרס כאמור לעיל.
אחר הדברים האלה הגר"ע יוסף שליט"א החרה החזיק דין מרן הב"י בשו"ע ופסק והוכיח כוותיה בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' לא) ובחזו"ע (יו"ט עמ' רנג) והביא להקת הפוסקים כדרכו לעמוד בשיטת מרן הנכונה להלכה כיון שלפי חלק מהפוסקים בליל ל"ד בעומר עדיין היו מתים והפסיקו רק בבוקרו של יום ולכן אמרינן מקצת היום ככולו דווקא על ל"ד בעומר ולא על ל"ג כשיטת הראב"ן בס' המנהיג ורוב הראשונים, לכן התיר מרן המחבר להסתפר רק ביום ל"ד ופסק הגר"ע יוסף אחריו כדרכו ע"ש באריכות ולענ"ד יהודי גרוזיה כיום נוהגים כמותו אף לעניין תספורת ונישואין מיום ל"ד לעומר דווקא.
אולם הוקשה לי מדוע יש לעזוב לישנא דתלמוד ערוך ביבמות (סב:) ולהתפס בלשנא דמדרש שהביאו הרז"ה והר"י אבן שועיב, וכזאת ראיתי שהקשה בשו"ת מהר"ש הלוי (שאלה ו') הביאו השלחן גבוה (סי' תצג ס"ב ע"ש תירוצו שגירסת הרז"ה הייתה בגמרא עד פרוס עצרת וכן תירץ הבית דוד על הטור סי' ע"ר) ותירצתי בעניי כי מה שאמרו במדרש אין הכוונה מדרש חז"ל מסוים אלא הכוונה לאותו קטע הגמרא רק שמובא כהגדה וקרו לו מדרש, א"נ גרסת הרז"ה בגמרא שלפניו הייתה מפסח ועד פרוס עצרת וכמו שהעידו הראב"ד (כתוב שם על המאור הקטן ברכות ו:) והרמב"ן במלחמות ה' (ברכות מד.) שספרי ספרד מדויקים יותר ונאמנים יותר הביאם מהר"מ די לונזאנו בספרו שתי ידות (ריש דף ג.) והחיד"א בשו"ת טוב עין (סימן ח"י סי' תצג דין ב') ע"ש.
[1]) אולם יש לחקור עוד ולעיין בשורש דבר זה מדוע פסק מרן השו"ע דווקא כגירסת הרז"ה שהביא בס' המנהיג והזניח כל ספרות הגאונים שסברו שנוהגים מנהגי אבלות ואין נושאים נשים מפסח ועד לעצרת דווקא והם: א. דעת רב נטרונאי גאון בספר הלכות פסוקות (סי' צד) ב. תשובות הגאונים שערי תשובה (סי' רע"ח) ג. רב שרירא גאון בספר תשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת (סי' ס"ט) ד. רבינו ירוחם (בתולדות אדם וחוה נתיב כב ח"ב דף קפו טור ד) בשם רב האי גאון וז"ל: לקדש ולכנוס בין פסח לעצרת כתב רב האיי ז"ל בתשוב' שמקדשין כי אין שמחה אלא בחופה ובסעודה אבל אם בא לשאול אם יכנוס אומרים לו לא תעשה משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלן באסכרה בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. אלא שבחידושי המאירי יבמות (שם) מצינו שצמצם מקבלת הגאונים שמתתם פסקה בל"ג בעומר וז"ל: ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתהונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן. וצ"ע מהיכן כתב המאירי דין זה שביום ל"ג בעומר פסקה מתתם והלא ראינו ארבעה גאונים שכתבו שמתו בין פסח לעצרת!? וכזאת תמה גם בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' קעח) כי המנהג אינו לאסור אלא עד ל"ג בעומר וקשה על הגאונים וברוך שכוונתי לדעתו. ועוד קשה כי ראינו שכמה ראשונים כתבו "בין פסח לעצרת" והם: רש"י בספר האורה (סי' צב) ושבולי הלקט (סי' רלה) והרי"צ גיאת (ח"ב עמ' קט) ובספר הפרדס (הלכ' עצרת סי' קמד) והטור (או"ח סי' תצג) והאבודרהם (ח"א עמ' רעא הלכ' בין פסח לעצרת). א"כ הקושיה בעינה עומדת?!
יש לתרץ ולומר שמרן סמך את ידו על גרסת הרז"ה המדויקת שהביא בס' המנהיג ובפרט שכתבה הרשב"ץ (תשב"ץ שם) והמדקדק בב"י יראה לנגד עיניו כי מרן העתיק ממש את תשובת הרשב"ץ וסמך עליו בדין זה. ועוד כי מצינו לששה ראשונים שסברו כדעת הרז"ה והם: ספר המנהיג (לראב"ן הירחי דף עב: הלכ' אירוסין ונישואין סוס"י' ק"ו ווארשה ירושלים תשל"ז) מהר"י אבן שועיב (דרשה ליום ראשון של פסח דף מא: טור ב) רבינו ירוחם (נתיב ה' ח"ד) שכתב: אמרו שיש במדרש עד פרוס עצרת והם ט"ו יום עצרת באמרם פרוס הפסח פרוס החג וכו'. האורח"ח (הלכ' קידושין כא) סמך על תירוץ הרז"ה ודו"ק כי המהדיר שגה שכתב הר"ן במקום הר"ז כי זו דעת הרז"ה [עיין המנהיג הוצא' הרב קוק עמ' תקלח הערה 66 וברור הוא] ושו"ת התשב"ץ (שם) והרד"א (ח"א עמ' רעא הלכ' בין פסח לעצרת) ועליהם ניתן לומר שסמך מרן להלכה (שם ס"ב) שמותר לישא אשה ולהסתפר מיום ל"ד לעומר בלבד ע"כ.
עוד יש לתרץ ולומר שכוונת המילים "בין פסח לעצרת" היינו משמע בין הימים הללו ולא מפסח ועד לעצרת ממש, אלא קשה שמלשון הגמרא הוא מפסח ועד לעצרת וכן כתבו המאירי (שם) והאורחות חיים (הלכ' קידושין או' כא) ודו"ק, ואילו הגאונים שכתבו "בין פסח לעצרת" היינו הכוונה בין הימים הללו ולא עד לעצרת ממש, כך תרצו הפר"ח (סי' תצג ס"א) והמהר"י מולכו בשלחן גבוה (שם סק"ו) והביאו ראיה מקהלת רבה [יא, ו] שכתב "ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת". ומלשון זה יכולים אנו לומר בל"ג לעומר פסקו מלמות [לשון הפר"ח]. ועוד קיימ"ל דבשל דבריהם הלך אחר המיקל לכך עשה מהר"י אבן שועיב גרסה זו "עד פרוס עצרת" עיקר יותר מגרסת התלמוד ועל זה סמך מרן.
סמך נוסף ניתן ללמוד מדברי הכלבו (סי' עה הלכ' אישות) שכתב "ומנהג שלא לכנוס מפסח עד ל"ג בעומר וגם לא מסתפרין מפני אבלות שנים עשר אלף תלמידים שהיו לו לר' עקיבא" וכו'. ולכך היקל מרן וסמך על שיטת הרז"ה להלכה. וראיתי כן להחיד"א בשו"ת טוב עין (סימן ח"י סי' תצג דין ב') שכתב: ועל זה סמכודבנוסחת ספרד כתוב בש"ס ועד פרוס עצרת כמדובר. שוב ראיתי למהר"ד אבודרהם שכתב שהרז"ה מצא בספר ישן עד פרוס עצרת. ונראה שכך היתה נוסחת הש"ס והיא עיקרית עכ"ל.
ובפרט שזו אבלות ישנה כפי שכתבו הרבה מן האחרונים מהם מהר"ש שער אריה בחידושי כ"י ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בכ"י שדחו בשתי ידים מנהג זה שלא לישא בימי העומר, וכתבו שהוא מנהג חדש, לא שערוהו רז"ל, וכתבו דלפום דינא ודרך האמת אין לו מקום. וכתב הטור ברקת (סי' תצג) וז"ל: מה שנוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מנהג זה חדש הוא בקרב ישראל מפני כי המה ראו שלא היו מסתפרים בימים הללו חשבו בדעתם כי עיקר הוא מפני האבל כי אז מתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע וכו', הביאם החיד"א (בר"י סי' תצג סק"י) וכבר כתב שיש להשיב על דבריהם. ובאמת קשה לדחות את כל הראשונים לעיל מדבריהם.
עוד הרבה מן האחרונים התירו לישא אשה בימים אלו ובפרט במקום מצוה וצורך גדול הביאם הראש"ל הקודם הרב יצחק ניסים זצ"ל בקובץ עלי עשור (עמ' ט"ז ואילך) וביניהם הרדב"ז המפורסם (ח"ב סי' תרפז) הביאו מהר"מ לונזאנו (דף נא:) ועליו סמכו להלכה הפר"ח (סי' תצג סק"א) והרא"ם והיעב"ץ בסידורו עמודי שמים (דף נז:).
גם חכמי מצרים ביניהם ר' יו"ט ישראל במנהגי מצרים (סי' תצג) כתב שנושאין אשה ובפרט במקום מצוות פריה ורביה או אין לו מי שישמשנו. ובשו"ת תעלומות לב (ח"ד סי' לה) מתיר לישא אשה במקום צורך אף לפני ל"ג בעומר וסמך בזאת על הרבנים שקדמוהו, והמדקדק בתשובתו יראה שר' רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל שאלוהו שאלה זאת ולבסוף הסכים השואל לדעתו ועשה מעשה להשיא אשה במקום מצוה לפני ל"ג בעומר ואף לפני ר"ח אייר למרות שבספרו נהר מצרים (דיני העומר או' כו) חלק על על עצם קיום המנהג במצרים והתיר רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר מכח דברי הרדב"ז והמהריק"ש (אהלי יעקב קאשטרו שאלה צח), ובתנאי שלא יעשה ריקודין ומחולות ומשוררי המוזיקה וכיוצא בזה מטעם אבלות. ובספר נוה שלום מנהגי נא אמון לר' אליהו חזן (או"ח סי' תצג) הניף ידו בשנית ע"ש. וכן ר' דניאל טירני בספרו עיקרי הד"ט (או"ח סי' כא, ז) הביא את החינוך ב"י (מפפרשא סי' כא) והדגו"מ (סי' כא) שהתירו לינשא בשעת הדחק.
אף הרב הראשי הראש"ל בעל שו"ת שמע שלמה (ח"ו או"ח סי' ט או' ג) למד בדעת שער הציון (סי' תצג סק"א) שיש לסמוך על החב"י לישא אשה במקום צורך גדול ובפרט אם יש חשש כי תתבטל החתונה והביע דעתו כי המשנ"ב מיקל בזאת.
אולם במחילה מכת"ר הרמה קשה לי עליו, שיש לומר שהפנה השעה"צ להיתר זה וידוע הוא מכבר משערי תשובה (שם) שהרי מה חידש, אלא שכתב בעצמו השע"צ שבמדינתינו המנהג להחמיר והביא חיזוק מד' אחרונים להחמיר דווקא, ויש ללמוד בדעתו שהרוצה לסמוך על החב"י יכל לסמוך עליו בהכי תמצי כזה. אבל מי יאמר לנו שאף השעה"צ עצמו סובר כך? אלא צריך לומר כפי שכתבתי ודו"ק. מכל מקום רבים הם האחרונים שכתבו להקל בהכי תמצי כזה ומה לי אחד יותר או פחות, אם כי מדעת השעה"צ אין זה מוכרח מה שכתב הראש"ל עמאר ומה שתמה שם על האגרו"מ פיינשטיין והיביע אומר ע"ש.
הרב שמעון בן יצחק הי"ו מקרית אתא
