ח' אהרון מור בדברי תורה לפרשת 'בלק'

ח' אהרון מור בדברי תורה לפרשת 'בלק'

פרשת "בלק"
פי האתון-וערב שבת

בפרקי אבות נאמר: 'עשרה דברם נבראו בערב שבת בין השמשות פי האתון.. קבורתו של משה רבינו' וכו'.
נשים לב לאיסורי עם ישראל.
כאשר מגיע בין השמשות אסור לנו לעשות מלאכה כדי לא להכנס לספק חילול שבת. לכן לוקחים מקדם בטחון – גדר, כדי לא להיכשל. אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו כן "מותר" לו לעשות מלאכה מכיוון שכבודו יודע מתי בדיוק נכנסת השבת.
אחד מן המפרשים למאמר זה במשנה אומר, שכל הדברים שהזכרנו לעיל נבראים כל ערב שבת מחדש.
נשים לב שבפרשה זו לא מופיע שמו של משה רבינו.
פי האתון-אשר נברא בין השמשות, נברא פי האתון ולא האתון עצמו, כלומר היכולת של האתון לפתוח את פיו ולדבר נברא בערב שבת בין השמשות. כל הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות קשורים למשה.
בואו נשים לב להבדלים בין משה לבלעם הרשע, שניהם מתבקשים להיות שליחים ושניהם מסרבים, אבל משה מסרב מתוך צניעות "מי אנוכי" ובלעם מתוך התנשאות.
בדרך לשליחות קוראים לשניהם דברים: משה עם החמור וציפורה מצילה אותו, ולהבדיל לבלעם עם האתון והוא לא מצליח להבין מה רוצים ממנו. בנוסף אנו רואים שאפילו האתון בדרגה גבוהה יותר מן בלעם, לאחר פתיחת פיו וחופשיות הדיבור. אבל על בלעם כתוב "וישם ה' דבר בפיו". על האתון כתוב: "ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' עומד לפניו" וכו'. רש"י מעיר ואומר שהאתון בהתחלה ראתה את מלאך ה' ובלעם לא ראה, רש"י אומר הקב"ה נתן לבהמה אפשרות לראות יותר מן האדם, וכי אין בו דעת לאתון או לבהמה, אבל האדם שיש בו דעת אם היה רואה את המזיקין היתה דעתו נטרפת.

נשים לב למטרה של בלק מלך מואב מול עם ישראל, מדוע הוא קורא לבלעם, הרי אין לו סכנה מול עם ישראל, הם מצווים לא להילחם בו, אלא בלק רואה את עצמו כאחראי על שלומו של העולם והוא חושש מהתחזקותו של עם ישראל ורוצה לעצור אותם ע"י הקללות של בלעם.
לכן אם נחזור לפרשה הקודמת, הקב"ה מצווה את משה "קח את המטה הזה אשר בידך ודיברתם לא הסלע" אם הולכים לדבר מדוע צריך מטה? אלא להראות לעם ישראל שגם כשיש מטה ושיש כח בשרירים צריך לדבר, אבל בלעם הרשע היתה לו יכולת נבואה אך לא היתה בו יראת ה' ההיפך ממשה רבינו.
בית פעור המוזכר בפרשה ובמקום הזה מולו נקבר משה רבינו, בית פעור הוא ביטוי לעצה אדירה של אהבה אבל ללא יראה, דרך עבודתו של פעור הוא ע"י שפוערים עליו, זהו הביטוי לחוסר גבול טוטלי.
כלומר בלעם הוא בולע – עם, אין לו גבולות, גם אם הקב"ה לא מסכים הוא מנסה בכל אופן למצוא דרך לעשות את שלו. לעומתו משה רבינו בונה את המשכן, אדריכל המשכן אבל לא נכנס פנימה עד שלא קוראים לו "ויקרא אל משה".
משה רבינו נקבר מול בית פעור כדי לכפר על העוון של בית פעור, כלומר המקום שבו רוצים למחוק את היראה את הבושה, שם נקבר משה רבינו שכל כולו היתה יראה.
הדבר האחרון שיעשה משה רבינו לפני פטירתו הוא הציווי – צרור את המדינים והכיתם אותם וכו' כי לפני פטירתו משה אומר לעם ישראל "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה".
ערב שבת הוא הגבול בין הקודש לבין החול, אז גם נברא פי האתון, האתון ניצחה את בלעם, לא כי היא חכמה אלא כי היא בעצם גילתה דבר טבעי, היראה, כי לולא היראה שלה המלאך היה הורג אותה וגם את בלעם.
חז"ל אומרים כי משה כתב סיפרו בפרשת בלעם ואיוב, כלומר משה מלמד אותנו כי גם בין הגויים ישנם אנשים חכמים וגדולים, אך ללא יראה ויראת ה' לא שווה הדבר לכלום.
בערב שבת אפשר להפוך חול לקודש, זהו הביטוי לאהבה, ומצד שני זה הזמן שצריך תחום אותו וזהו הביטוי לכך שיש גם יראה שזוהי השבת.

ר' אהרון מור הי"ו אשדוד

()

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*