פרשת "וילך"
"וילך משה"
אחד הפירושים הנפלאים להיכן הלך משה,הוא הלך כפרה על עם ישראל,שהקב"ה ציווה למשה לדבר אל הסלע והוא הלך והיכה בסלע,הוא רואה שהוא מדבר אל הסלע והמים לא יוצאים,כי הוא דיבר אל הסלע הלא נכון.
חשב משה באותה רגע,עם ישראל צמא למים,והוא מדבר אל הסלע והמים לא יוצאים,הוא החליט להכות בסלע כי ראה את המצב הקשה שעם ישראל נמצא בצמא,והוא יודע שהקב"ה אמר לו לדבר אל הסלע ולא להכות,אבל הוא החליט בכל זאת להכות בסלע לטובת כלל ישראל ואף על פי שיודע שזה לא רצון ה',ויוכל לקבל על כך עונש כבד מאוד..
ראה הקב"ה את מסירות נפשו של משה,ושיתף עם משה פעולה ואף על פי שלא היה צריך להוציא מים,רק ע"י דיבור ולא ע"י הכהה,הקב"ה הוציא מים גם ע"י הכהה בשביל לא לבייש את משה ובשביל טובת כלל ישראל,וזה הפרוש "וילך משה".
זכה משה בשיתוף פעולה של הקב"ה גם בזכות הענוה שלו.כמו שכתוב בפסוק:"ולענוים יתן חן".
אנו נמצאים לפני ראש השנה,אחת הדרכים המבילות באופן ישיר אל התשובה היא,ההליכה בדרכי הענוה.אדם שאינו מתגאה ואינו מתפאר על האחרים,שערי תשובה פתוחים לפניו וכבר המליצו ואמרו על כך שהמילה "אלול" מכילה את המילים "לא" ו "לו"
ללמדינו שאם תיהיה "לא",כלומר,שלא תחזיק מעצמך יותר מדי,אז תיהיה שייך "לו" לה' יתברך,וכמה שתיהיה יותר "לא"תיהיה יותר שייך "לו"..
הענווה מביאה את האדם למציאת חו בעיניי אלוקים והאדם,
בפשיסחא התגורר יהודי שהתפסרם כחייט מוכשר,רבים מאנשי הקהילה היהודית וגם בין הגויים,הזמינו אצלו חליפות וכולם היו מרוצים מהבגדים שהוא תפר.יום אחד הפריץ חזר מביקור ממדינות זרות,והביא משם בד יקר ערך ורצה לתפור מבד זה חליפה יוקרתית שיופיע בה באירועים חגיגיים.יועציו יעצו לתת לתפור את החילפה לחייט היהודי שאין כמוהה בכל האיזור.הפריץ הזמינו לארמונו וביקש ממנו לתפור את החליפה היוקרתית.היהודי שב לביתו וכולו קורן מאושר הוא לא היה מסוגל להתאפק וסיפר לכולם ברחוב ובבית הכנסת..
כל אחד שנכנס לחדר עבודתו,היה מספר לכולם בגאווה גדולה,באיזה זכות זכה,לתפור חליפה מיוחדת לפריץ..
כשסיים את המלאכה,ארז את החליפה בצורה מהודרת,ויצא לארמון הפריץ וחשב כמה כסף הוא יקבל ואיזה כבוד גדול יהיה לו מכל זה..
אבל אוי,שוד ושבר,הפריץ מתבונן בחליפה ולא מרוצה בכלל..כועס נורא וצועק על החייט "תתבייש לך,הרסת לי את הבד היקר ותצטרך לשלם את המחיר המלא של הבד".היהודי לא ידע את נפשו מרוב תדהמה,ולא הבין מהו החיסרון שמצא הפריץ בחליפה שתפר לו..
וביקש לשאול את הפריץ מה לא מצא חן בעינייו אבל אפילו לדבר לא זכה ונזרק מהארמון עם החליפה בידיו.
מרוב בושה לא ידע את נפשו.הוא חשב לקבל הרבה כסף ופרנסה לא הייתה לו,עד שהחליט לשאול את הרבי בפשיסחא מה לעשות..
הרבי אמר לו,קח את החליפה,תפרום אותה לחלוטין,ותתפור חליפה חדשה מאותו בד ובאותה גזרה שתפרת את הראשונה,ותביא אותה שוב לידי הפריץ,הוא חשב שהרבי צוחק עליו,הרבי אמר לו,לך ועשה כדברי ותראה שלא תפסיד כלום.חזר החייט לביתו ועשה כדברי הרבי..ויצא לארמון הפריץ,להביא לו את החליפה בהכנעה מלאה ואינו יודע מה מצפה לו..
וראה זה פלא,כי דבריו של הרבי כן היה.הפריץ התלהב מאוד מהחליפה ולא גמר לשבח את החייט היהודי על כישוריו המיוחדים ואף קרא לאשתו ולבני ביתו שיראו את החליפה ברוב הדרה..
"בדיוק לחליפה כזו ציפיתי" ושילם לחייט הרבה כסף.חזר החייט אל הרבי ושאל אותו,במה שונה החליפה הראשונה מהשנייה?הרי זה אותו דבר ממש..השיב לו הרבי,הפסוק אומר "לענוים יתן חן" לכן בחליפה הראשונה שתפרת והתגאת בה לפני כל חבריך ומכריך והוצאת עינייהם של כולם,לא מצאת חן בעיניי הפריץ וממילא גם חליפתך לא מצאה חן בעיניו והוא סילק אותך בבושת פנים,ברם.כאשר נפשך הייתה שפלה והתנהגת בענווה ובהרגשה כזאת תפרת לו את החליפה ,הרי הקב"ה נתן חנך בעניו והסוף היה טוב. וזו גם הדרך לחזרה בתשובה.(עלינו לשבח)
שנה טובה ומתוקה,כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.
מרבני העדה,הרב משיח מיכאלי.קרית מלאכי.
