פרשת "וארא"
בהנהגת הקב"ה אין רע.
"וידבר הקב"ה אל משה ויאמר אליו אני ה"'.
פרש רש"י:דבר הקב"ה עם משה "משפט" על שהקשה לדבר ולומר:"למה הרעותה לעם הזה". "ויאמר אליו אני ה'"- נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני.
ולא לחנם שלחתיך.כי אם לקים דברי שדיברתי לאבות הראשונים.
יש לתמוה,מהי תשובתו של הקב"ה:"לא לחנם שלחתיך,אלא לקים דברי שדיברתי לאבות הראשונים",וכי עלה על דעתו משה שנשלח לחנם?
הרי כל טענתו היתה מדוע מאז שבא לדבר אל פרעה,הורע לעם הזה והוכבד על שעבודם.
אולם אם מתבוננים היטב,רואים דבר נפלא:הכבדת השעבוד ותוספת הקושי לא היו כלל רעה לבני ישראל. אדרבה,טובה גדולה היא להם, שהרי הקב"ה גזר בברית בין הבתרים: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה",ומדוע יצאו קודם?
אלא כיון שהמצרים הכבידו עליהם בעבודה קשה, השלימו בני ישראל במשך מאתים ועשר שנה, מה שהיו צריכים לעבוד במשך ארבע מאות שנה. נמצאנו למדים מכאן מוסר גדול: נסתרים הם דרכי ה'. מה שלאדם נדמה שהוא רע, בא בטענה לקב"ה: "למה הרעותה?" – אינו אלא טובה גדולה בישבילו, ועל כול דבר צריך לומר: "כל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד", או "גם זו לטובה".
ספר הגאון הצדיק ר' שלום שבדרון זצ"ל:בערב פרוץ מלחמת העולם השניה, הצליחו יהודים במספר לא מבוטל לצאת ממדינות שבהן כבר היתה נכרת ידו של הצורר הנאצי, במיוחד מגרמניה ואוסטריה, ולהגר לאנגליה, שהתירה להם להיכנס ולהתגורר בתוכה.
אבל הם היו במעמד של זרים, בלי לקבל תעודות של אזרחים.
מאוחר יותר,לאחר שכבר פרצה המלחמה, החליטו השלטונות האנגליים לשים ידם על כול האזרחים הזרים, מתוך חשש שמא נמצאים ביניהם מרגלים, והגלו אותם באוניות לאוסטרליה הרחוקה, שם שהו עד סיום המלחמה.סיפר ראש ישיבה מפורסם מלונדון על מעשה הצלה נפלא, שהתרחש באחת מאוניות הפליטים הגולים הללו, שבה נסע גם אחיו: באמצע ההפלגה בלב ים, שמע רב החובל האנגלי ידיעות קשות על הצלחות הגרמנים ותבוסות האנגלים במלחמה, וחמתו בערה בו, ומתוך כעסו על הזרים שנמצאים באוניתו, נקט מעשה של נקמה וזרק את מזודתיהם לים, וכך נישארו כל הנוסעים, והיהודים בתוכם ללא חפציהם האישיים, מה שגרם להם צער ויגון רב.
והנה שלושים שנה לאחר מכן, סיפר פרופסור בהרצאה באחת האוניברסיטאות באנגליה כי הגרמנים בלשו במעמקי הים אחר אניות אנגליות, והיו מטביעים אותן בלב ים, אבל קרה פעם שרב חובל זרק משום מה מזודות לים.
הגרמנים הוציאו את המזודות מתוך המים, ובאחת מהן מצאו מכתבים בשפה הגרמנית. על סמך זה הגיעו למסקנה כי האוניה מסיעה אזרחים גרמנים, ולכן נמנעו מלפגוע בה ולהטביעה הם עקבו אחרי האוניה עד שהיגיעה לאוסטרליה, ורק לאחר שהנוסעים ירדו שם לחוף, והאניה יצאה לדרכה חזרה לאנגליה, פוצצו אותה והיא טבעה במצולות ים.
נמצא אפוא שניקמתו ואכזריותו של רב החובל האנגלי הן אשר הביאו את ההצלה, ומה שחשבו קודם לכן למכה קשה בשבילם ורעה גדולה שנשלחה משמים- אדרבה, היתה טובה שאין כמוה, "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".(שאל אביך ויגדך)
דרך שלשת ימים נלך במדבר…(ח, כ"ג)
שואל בעניין זה רבי משה איסרליש (הרמ"א):מדוע אין משה אומר במפורש לפרעה,
שהוא דורש לשחרר כליל את בני ישראל מן השעבוד? ולשם מה נוהג מנהיגם של ישראל דרך עקיפה, באמרו לפרעה: "דרך שלשת ימם נלך במדבר" ?
משיב הרמ"א: בכוונה תחילה נהג כאן משה כלפי פרעה כפי שנהג. שאילו היה מבקש ממלך מצרים שיחרור מלא של בני ישראל – היה מעניק בכך לשליט הנכרי פתחון פה למלט עצמו מן העונשים הכבדים שהוטלו עליו. שהרי זה ניסיון גדול מצידו והפסד כספי עצום – לשחרר בבת אחת שישים ריבוא עובדי כפייה.
אבל כיוון שמשה מבקש מפרעה בקשה צנועה ואנושית כל כך : "דרך שלשת ימם נלך במדבר" : ואף זאת לא נאות פרעה להעניק לבני ישראל – משמע מכאן, שאמנם פרעה הוא מלך עריץ ואכזר, ולכן ראויים הוא ובני עמו לעונשים כבדים ולמכות קשות..
שכל החילים ישובו לביתם בראים ושלמים, ולפצועים רפואה שלמה אמן.
שבת שלום. הרב משיח מיכאלי קרית מלאכי
