הרב משיח מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'בחוקותי'

הרב משיח מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'בחוקותי'

פרשת "בחקותי"
בשבת הקודמת קראנו פרקי אבות פרק ג'.
כתוב במשנה א': עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה. מאין באת.לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

מאין באת-מטיפה סרוחה. לאן אתה הולך – למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד דין וחשבון-לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואותו ענין כתוב גם בתחילת פרק ב' במשנה א': רבי אומר: איזוהי דרך… הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מה למעלה ממך עין רואה אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

וצריך להבין, על איזה שלושה דברים אדם צריך להסתכל כדי לא לעבור עברה?

על שלושה דברים של פרק ב' או של פרק ג', ואם צריך להסתכל גם זה וגם זה, למה לא מנה אותם במשנה אחת הסתכל על ששה דברים? ולמה רבי, שהוא כתב את המשניות לא כיבד את עקביא שהיה לפניו עשרות שנים בזמן בית המקדש והיה תנא גדול וקדוש, ולא כתב את דבריו קודם לדברים של עצמו? והביאור: יש פה שני דרכים בעבודת ה'. אחד דרך התבוננות, ואחד דרך הרגש. או שנקרא לזה אחד דרך החסידות ואחד דרך המוסר. השלושה דברים של רבי זה דרך התבוננות כמו שאמר דע מה למעלה ממך, ודרך של עקביא זה דרך הרגש המוסר כמו שאמר: מאין באת מטפה סרוחה. רבי מדבר על גדלות האדם שיש לו דעת. ועקביא מדבר על קטנות האדם ואי חשיבותו. יש שני סוגי בני אדם וכל דרך מתאימה לסוג אחר. ורבי חשב והבין שהדרך שלו מתאימה לרוב עם ישראל ולכן כתב את דבריו ראשון, אבל כיבד גם את עקביא וכתב את דבריו בפרק הבא אחריו. ולא כי חשב שהדברים של עקביא לא מתאימים, אלא שיש אנשים שדוקא הדברים של עקביא גורמים להם לא לעבור עברות, ובזה אפשר להסביר התנהגותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שכל אחד חשב שהדרך שלו היא הנכונה ולא של אחר. ולא נתנו חשיבות לדברים של השני. אבל אם היו מתאמצים ונותנים כבוד לדברים של השני היו מוצאים שיש טעם לדבריהם וגם הם נכונים. כמו שעשה רבי בענין עקביא בן מהללאל.

ועכשיו נכנס בגמרא במסכת יבמות בדף ס'ב עמוד ב', אומרת הגמרא: אמרו שנים עשר אלף זוגין תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, ונשאלת השאלה: למה הגמרא מדגישה את המילים שנים עשר אלף זוגין ולא אומרת עשרים וארבעה אלף, ומה הפירוש לא נהגו כבוד זה לזה? ודאי שלרבי עקיבא ולתלמידי חכמים גדולים אחרים כן נהגו כבוד, אבל ביניהם לא נתנו כבוד אף על פי שכל אחד מהם היה תלמיד חכם. לדוגמא היום, אברכים שלומדים בכולל או אנשים שלומדים בבתי כנסת שכל אחד מהם לומד תורה ולכל אחד מגיע הכבוד שהשני יכבד אותו כי הוא לומד תורה, והוא תלמיד חכם. וזה היה החסרון שלהם שלא נתנו כבוד לאנשים שהיו בדרגה שלהם כמו שמודגש זה לזה, כי כל חברותא לא נהגה כבוד לחברותא אחרת, משום שכל חברותא חשבה את עצמה כמנהיגת הדור לאחר פטירת ר' עקיבא. ולכן הגמרא מדגישה שנים עשר אלף זוגין ולא כותבת עשרים וארבעה אלף, כי צריך שנים בדוקא – אחד נשיא ואחד אב בית הדין. משמע מהגמרא שגם השניים שלמדו ביחד לא נהגו כבוד זה לזה וזה משום שביניהם היה אי נתינת כבוד שכל אחד מהם חשב שהוא יהיה הנשיא והשני אב בית דין. כמו שמצאנו בפרקי אבות פרק א' משנה ד' והלאה.. שני תנאים בזוגות. אחד מהם היה נשיא ואחד אב בית הדין, ובזה מובן למה הגמרא מדגישה שנים עשר אלף זוגין. אחד נשיא והשני אב בית דין.

שבת שלום ולג' בעומר שמח לכל עם ישראל וזכות רבי שמעון בר יוחאי יגן עלינו ונזכה לגאולה אמן

הרב משיח מיכאלי הי"ו מקרית מלאכי

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*