פרשת 'בחוקותי'
"אם בחוקותי תלכו", מסביר רש"י – שתהיו עמלים בתורה. "ואת מצותי תשמרו" מסביר רש"י – הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים.כדי להבין את רש"י בעומק יותר כותב האור החיים הקדוש. "אם בחוקותי תלכו", שונה האדם מן הבהמה. כי מין הבהמי אינו משתנה מגדר שבו נולד, מה שאין כן בני אדם ישתנו לצד מעשיהם והולכים מגדר אחד לגדר עליון יותר. ובא הכתוב כאן וגילה ואמר "אם בחוקותי" באמצעות עסק התורה תהיה ההשגה אזי יקויים בכם "תלכו" שתהיו הולכים ממדרגה שפלה למדרגה עליונה ומן העליונה לשלמעלה ממנה. פירוש זה הוא אחד מארבעים ושניים פרושים שכתב בעל אור החיים בערב שבת בחוקותי, במהלך שנת הגלות שקיבל על עצמו מפני שהיה עד לבזוי תלמיד חכם ולא מיחה.
יש סיפור על הרב יעקב מליסה בעל "החוות דעת" ו"נתיבות המשפט", שהגיע לעיר של הגאון רבי מרדכי בנט בהזמנתו של הרב. כל העיר ציפו לביאתו של רבי יעקב קבלו אותו בכבוד גדול וכולם יתאספו בבית המדרש לשמוע את דברי תורתו. טובי הגאונים של העיר שתקו והקשיבו והתפעלו מהחידושים, עד שנשברה לפתע השתיקה על ידי הרב הראשי ששאל שאלה מתלמוד ירושלמי שמפיל את כל החידוש של הרב. הרב יעקב נעצר ואמר: "נניח לזה כרגע, עוד חזון למועד" והמשיך, אבל ראו כולם שההתלהבות ירדה ואמר בקצב מהיר וסיים. מיהר הרב מרדכי ובקש סליחה על הפגיעה אבל רבי יעקב אמר שלא ניפגע בכלל. והרב של העיר ביקש מכל הקהל שיבואו ללוות את רבי יעקב ואולי ימחל לו על הבושה שגרם לו, שלא היה לו תשובה על שאלתו ולפני כל הציבור ביקש מחילה. אמר לו האורח יעלה נא כבודו על הכרכרה והוא עלה ואמר לו בלחש את התשובה על שאלתו והוכיח לו שהוא טעה בשאלתו, אם כן, למה לא ענית לי לפני הקהל אמר לו רבי יעקב וכי יעלה על הדעת שאני אסתור דברי המרא דאתרא בנוכחות כל בני עירו מוטב יחשבו שאני טעיתי ולא יהרהרו אחרי רבם. מיד שעזבה המרכבה עלה רבי מרדכי בנט למקום גבוה ודיבר עם הקהל. המבינים אתם. תשובה ניצחת הייתה על לשונו, אולם הוא נמנע מלאומרה רק כדי לא לביישני ודמעות הציפו את עיניו.
הגאון הגדול רבי יעקב הפליא את כולנו בחידושיו אך יותר משלימדנו בדיבורו לימדנו בשתיקתו. בכך העניק לכולנו שיעור גדול עד כמה עלינו להיזהר בכבוד הזולת ולדרגה נפשית ורוחנית גבוהה כל כך יכול להגיע רק מי שעמל בתורה באמת ולשמה.
כתוב בגמרא שתלמידי רבי עקיבא מתו בימי ספירת העומר משום שלא נהגו כבוד זה לזה. שואל החפץ חיים איפה מצאנו בכל התורה כולה שאדם שלא מכבד את חבירו חייב מיתה הרי אין דבר כזה בתורה אם כן למה נענשו במיתה. מסביר החפץ חיים הרי הציבור והעם שמים עיניהם בתלמידי חכמים שיתנו להם דוגמא ומופת של התנהגות כמו שנאמר: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' ומקדשים את שמו של הקדוש ברוך הוא, אבל אם לא מכבדים זה את זה מראים לעם דוגמא הפוכה ממה שהשם רוצה ובזה נגרם חילול השם ועל עבירה חמורה של חילול השם חייבים מיתה. וממה שכתבנו איך יכול כל אחד לכבד את זולתו ולהוקירו רק על ידי עמל התורה לשמה.
ונוסיף בענין רשב"י שחל ל"ג בעומר במוצאי שבת. ידוע המעשה שרבי עקיבא מינה את רבי מאיר לראש נתכרכמו פניו של רבי שמעון ואמר לו רבי עקיבא דיך שאני ובוראך מכירים כוחך. צריך להבין את הדברים .ידוע שרבי מאיר יכל לטהר את השרץ בפלפולו בק"נ טעמים הכוונה הפנימית בזה לפי הבנתי אם היה רואה רבי מאיר יהודי שטמא כמו שרץ היה מלמד עליו זכות או שהיה ניגש אליו בכל מיני דרכים עד שהיה מוציא ממנו את השרץ ומטהר אותו כמו שלמד תורה מאחר תוכו אכל וקליפתו זרק וגם בסוף תיקן את אחר שהוא רבו אלישע בן אבויה. ולכן הוא היה ראוי להיות ראש, אבל רשב"י באותו זמן ידוע הסיפור שיצא מן המערה הוא ובנו כל מקום שנתנו עיניהם שרפו משום שלא עסקו בתורה עד שיצא בת קול ואמרה חזרו למערה לשרוף את עולמי יצאתם. ושיצאו אחרי שנה רבי אליעזר בנו היה שורף הוא היה מרפא הוא הגיע לדרגה גבוהה כזה שלא רק שרץ שהוא חי יכול לתקן, אלא אפילו שהוא שרוף לגמרי מרפא אותו ולא רק זה אלא אמר רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין.
וזהו המילים שאמר לו רבי עקיבא דיך שאני ובוראך מכירים כוחך יש לך את הכוחות לתקן ולרפא בדרגא הכי גבוה שיש, אבל עוד לא הוצאת אותו למעשה ושתצליח להוציא את הכח הגדול שיש לך תזכה את כל העולם עד סוף כל הדורות.
זכות רשב"י ורבי מאיר בעל הנס שהשבוע בפסח שני יד' אייר היה יום ההילולא שלו שהענין של פסח שני – אין דבר אבוד תמיד אפשר לתקן ולא לחינם יום ההילולה רבי מאיר באותו יום כי גם הוא עינינו תיקון וטהרה. ועינינו של רשב"י בזה שמדליקים מדורות כי הרי הגמרא אומרת שמתו תלמידי רבי עקיבא נהיה חושך בעולם ורשב"י האיר את העולם על ידי תורה לשמה ביחד עם ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
הרב משיח מיכאלי הי"ו מקרית מלאכי
