פרשת 'בשלח'
פרשת שירה
אז ישיר משה ובני ישראל וגו'.
כל מפרשי התורה שואלין ודורשין: א- מה היה צורך במילה 'אז' היה צריך לכתוב 'וישר משה ובנ"י' ב- מדוע התורה מדגישה את משה בפרט הלא הוא כלול בתוך בנ"י. ג- עוד קשה מתוך פרשתנו, רש"י והמפרשים משמע כיון שראו משה ובנ"י את הניסים שנעשה להם בקריעת ים סוף פתחו בשירה וכו' ועד כה לא היה להם ניסים ונפלאות כעשרת המכות שהקב"ה אומר למשה בתחית פרשת בא 'למען שיתי אותותי אלה בקרבו' ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' אלוקיכם וגו' ויציאת מצרים שהיה נס גדול מכל הבחינות הרוחני והגשמי, ניסים כאלו ולא אמרו שירה רק 'בקריעת ים סוף'.
הן אמת הדבר ביארו כאן המפרשים, הסמיכות לשירה שבפסוק האחרון נאמר 'ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו גו' הגיעו כלל אמונה ומתוך פנימיות של אמונה פצחו בשירה משה ובנ"י, אבל כאן צריכין אנו ביאור היטב היטב הדק, שהנראה לפי דקדוק המקרא כאן שעד כאן לא היתה בהם אמונה ורק כעת ויאמינו בה' ובמשה עבדו, והלא פסוקים ומדרשים מפורשים על אמונתם של בנ"י ומקצת מהם נביא. א- בפרשת שמות (פ"ד פסו' א') 'ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו' אומר המדרש אמר לו הקב"ה משה לשוה"ר אתה מדבר על בני שהם מאמינים בני מאמינים, מאמינים= שנא' 'ויאמן העם' וגו' 'בני מאמינים' בני אברהם אבינו ע"ה שנא' בפרשת לך לך (טו-ו) … 'ויאמן בה', ויחשבה לו צדקה' וגו' ואתה אומר לא יאמינו. ועוד שכל יסוד וזכות הגאולה זו האמונה כמו שמבואר בפרשתינו בתחילה 'וחמושים עלו בנ"י ממצרים' וגו' רש"י בפירושו השני ד"א חמושים אחד מחמשה עלו ממצרים דהיינו חמישית מבני ישראל זכו לצאת, ארבע חמישיות מתו במכת חושך, והסיבה שלא זכו לראות בגאולה רק אלו שהאמינו בגאולה, אבל רשעים שלא האמינו בגאולה מתו בחושך כמו שנא': 'ורשעים בחושך ידמו' וגו' מכל זה מתבאר שהם היו בעלי אמונה א"כ איך מסתדר הדברים האלו עם הפסוק: 'ויאמינו בה' ומשה' וגו' משמע שעד כה לא האמינו, אתמהה.
תחילה נשתדל בס"ד לבאר ולהבין מהו פירושו של 'אמונה', האמונה מורכבת משני חלקים הא' 'הידיעה' לברר ולדעת את המציאות האמיתית של הבורא ושל תכלית העולם בכדי לדעת במה ולמה להאמין בה'. החלק השני והחשוב יותר הוא לחבר את עצמינו לאותה ידיעה שנמצאת בידינו, פירוש הדבר הידיעה לבד היא כחכמה של אמונה,
אבל העיקר הוא לשעבד את המציאות שלי והרצונות שלי כלפי האמונה עד שמגיע אדם להחלטה ברורה ללא ספקות וסברות אחרות וזה שנא' בואתחנן (ד-לט) 'וידעת היום' 'והשבות אל לבבך' 'כי ה' הוא האלוקים' גו' ועל הגדרה זו של אמונה נתבארו בספרים הקדושים, האחד מהם מפורסם בפי כל 'במסילת ישרים' בהקדמה 'יסוד' החסידות ושורש העבודה שיתברר ויתאמת אצל האדם מהו חובתו בעולמו וכו'.
עפ"י זה נראה לבאר שבנ"י ודאי הם מאמינים בני מאמינים ידיעה שמלווה אותם במסורת, אבל בכדי להגיע לשלמות של 'והשבות אל לבבך' זה כרוך בהרבה עבודה וסילוק כל הספיקות וזה קרא בים סוף כשראו את מצרים מת על שפת הים והכח שנתן אלוקים למשה עבדו סר מהם כל פקפוק בהנהגת האלוקים ומעל עבדו משה לכן קודם נאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' בשלימות הלב וממילא שהלב שלם בוקעת ממנה השירה שהיא שלימות השמחה ששרוי בא האדם מתוצאת האמונה. 'אז' ישיר משה ובנ"י שזה היה דעת המושלם של האמונה.
ואפשר לפי זה לבאר מדוע נתייחד משה בשירה זו כידוע במדרש חז"ל,אמר משה לקב"ה רבש"ע באז קראתי תגר שנא': 'מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה' וגו' ובאז אני מקלס שנא': 'אז ישיר משה' וגו' שגם אצל משה לפי דרגתו הגיע לכלל הבנה באמונה גמורה בבורא יתברך שמו. ואפשר על דרך הרמז המילה 'אז' מורכבת מ-א' ו-ז' לומר לך א' כנגד בורא עולם שהוא שליט על ה-ז היינו על הטבע שהוא מספר השבע שהגיעו לכלל הבנה שה' אחד שולט על ה-ז 'אז ישיר' וכו'.
על דרך זה אפשר לבאר קושיא עצומה שמובא במפרשים. כתוב במדרש: בשעה שטבעו המצרים בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים ואתם מבקשים לומר שירה' קשה א"כ למה הקב"ה הניח לעם ישראל לומר שירה. וכתבו הרבה ביאורים, אבל לפי דרכינו עם ישראל לא אמר שירה על שטבעו המצרים כמו שבקשו לומר המלאכים על זה שירה, אולם עם ישראל אומרים שירה על זה שזכרו להגיע לכלל הכרה גמורה ובאמונה שלימה לקב"ה, על זה נאה לומר שירה. ולהם לבנ"י נאה לומר שירה זו (והרוצה לבא בסוד ה' יעיין במפרשים ר' בחיי דעת זקנים ועוד שמתבארים ע"ד הסוד ואכמ"ל).
ואני קודם צאתי את הקודש בתחינה ותפילה לפני שוכן מעונה שנזכה לדברי חז"ל שנאמרו גם על מילה זו 'אז' לשון עבר ולשון עתיד, 'ישיר' דרשו חז"ל (סנהדרין צא:) שמכאן ראיה מן התורה לתחיית המתים שנא':ישיר משה ובנ"י שיקמו לתחיית המתים ואין לנו אלא לזכות להגיע לדרגה של 'ויאמינו בה' ומשה עבדו' ואז נזכה מיד לביאת גואל צדק ולשיר 'את השירה הזאת' בבנין בית עולמים אכי"ר.
הרב יעקב טטרוא הי"ו מבאר יעקב
