פרשת פינחס
בפרשת השבוע פרשת פנחס מסופר שבשעה שאירע מעשה זימרי לא ידעו בני ישראל מה לעשות למרות שהיו במקום משה רבינו ואלעזר הכהן וזקני ישראל אך הנה קם פנחס שהיה אז הצעיר שבחבורה ואמר ההלכה היא שבמקרה כזה קנאים פוגעים בו או אז אמרו לו את הפתגם 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא', (קריין האיגרת הוא שיהא השליח).
חשוב לזכור את הסדר שהיה בלימוד התורה של עם ישראל – משה הוא זה שקיבל את התורה ובתחילה הוא היה מלמד את אהרון אח"כ את בני אהרון אח"כ את שבעים הזקנים ואח"כ את כל עם ישראל כך שפנחס לא רק היה צעיר בגילו אלא גם בלימודו הוא למד את התורה אחרי כל הנוכחים הנכבדים שהיו במקום יחד עם כל בני ישראל, ההוראה שצריך כל יהודי ללמוד מהסיפור הזה הוא שכאשר רואים שיש דבר מסוים שדורש תיקון יש לעשותו מיד וגם אם רואים שאנשים חשובים ומכובדים לא עושים מאומה בקשר לאותו דבר אין זו הוכחה שאין צורך לעשות כלום בעניין זה, יתכן שהסיבה לכך שהגדולים והחשובים לא פועלים באותם עניינים היא כדי שהוא יזכה לבצע את הדבר וההלכה שמותר לקנאים לפגוע במי שעושה מעשה כזימרי נעלמה מהנוכחים במקום, כדי שיטול פנחס את הכהונה – לזכות את פנחס, הסבר הדבר הוא: ידוע שאדם לא צריך להיות צר עין כאשר הוא רואה שחבירו מתפרנס בריוח אפילו אם שניהם עוסקים באותה מלאכה ונראה כאילו שהלקוחות שהולכים לחבירו לא יבואו אליו, משום שהפרנסה מגיעה לאדם מהקב"ה, אדם לא יוכל לקחת ממה שמגיע לחבירו. וכך הוא הדבר גם בנוגע לדברים רוחניים, על לימוד התורה נאמר "ותן חלקינו בתורתך" הפירוש הפשוט למשנה זו הוא שלכל יהודי יש את היכולת להבין לפחות חלק מדברי התורה והאמת היא שלכל יהודי שמור גם חלק של חידוש שהוא יכול לחדש בתורה אם רק יתאמץ. ואותו הדבר גם בקשר לקיום מצוות לכל אחד יש את המצוות שאותם רוצה הקב"ה שדווקא הוא יעשה, אמנם כתוב על דברים מסוימים שאדם נוטל את חלקו של חבירו אך שם מדובר רק על שכר המצווה בגן עדן אבל קיום המצווה הנעלית משכרה שמיועד להיות ע"י אדם מסויים הוא נשמר לו, זהו ההסבר לכך שההלכה נעלמה מעיני הנוכחים שם כדי שפנחס יזכה בכהונה, היתה זו זכות מיוחדת ששמר עבורו הקב"ה.
וזוהי התשובה לאלו שמבחינים במעשה שראוי לעשותו אך טוענים שכיון שהאנשים שהחשובים והמכובדים לא עושים אותו סימן שאין צורך לעשות אותו, יתכן שהסיבה שאף אחד אחר לא עשה את הדבר שראוי לעשות היא כי רצונו של הקב"ה הוא שדווקא אותו אדם יעשה את המצווה.
התשובה טמונה בנאמר 'פנחס הוא אליהו' על הקביעה הזו נשאלת שאלה הרי אליהו היה בתקופה שאחרי פנחס ואם כן היה צריך לומר לגבי אליהו שזה פנחס, כאשר אומרים פנחס זה אליהו משמע שאליהו היה קודם?! התירוץ לדבר הוא לפי הנאמר בזוהר שאליהו היה באמת לפני פנחס אלא שלא היה אז ילוד אישה כי אם מלאך אחר כך התלבש המלאך הזה בנשמתו של פנחס ואחר כך באליהו. מכאן התשובה לשאלה מהיכן הכח. כאשר ה' דורש ממישהו לעשות מעשה מסוים שדורש מסירות נפש הוא נותן לו כוחות ואם יש צורך אז זה כולל גם התלבשות של ניצוץ ממי שאינו ילוד אשה בנשמתו של אותו אחד העיקר שיוכל לקיים את מה שנדרש ממנו.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
