פרשת תזריע מצורע
הפרשיות תזריע מצורע יש מילה אחת כמעט בכל פסוק המילה היא: 'כהן' וראהו הכהן, והובא אל הכהן, והסגירו הכהן, ונראה שנית אל הכהן, וטמאו הכהן, וטהרו הכהן, ולקח הכהן..
כהן ועוד פעם כהן, שימו לב אם בכל התורה כולה יש למעלה מ- 300 פעמים את המילה כהן, שליש מתוכן 106 פעמים נמצאים כאן 'תזריע מצורע' בממוצע כמעט בכל פסוק.
אם יש חכם למה צריך כהן?
אפשר לחשוב שכהנים היו דוקטורים לצרעת והייתה להם פקולטה למדע הצרעת ולכן דווקא הם יכלו לפסוק מי מצורע ומי לא, תתפלאו לגלות אבל הכהן לא היה חייב להיות מומחה לצרעת, ההלכה קובעת שגם כהן טיפש או קטן יכול לקבוע מי מצורע, את האבחון המקצועי צריך אמנם לעשות איש מקצוע (חכם) שמומחה בתחום הצרעת אבל את המילה האחרונה יכול לתת רק הכהן. יש דעה בהלכה (מנחת חינוך סימן קסט) שאפילו כהן עוור יכול לקבוע בנושא הצרעת (על סמך אבחון של אחרים) למרות שכלל אינו מסוגל לראות אותם, דמיינו את הסיטואציה: דוקטור לצרעת הולך לאבחן צרעת מגיע למסקנה שמדובר בצרעת אולם אינו יכול לפסוק אלא עליו להתייעץ עם כהן שיכול להיות ילד קטן וטיפש שאינו מבין כלום בצרעת ואולי אפילו עוור, שכלל אינו יודע מהו צבע לבן ואדום. מתעוררת השאלה: אם יש כבר איש מקצוע שנתן את האבחון המקצועי של הצרעת בשביל מה צריך דווקא את הכהן שייתן את החותמת הסופית?
התשובה היא שדינו של המצורע חמור במיוחד, היו מוציאים אותו מהמחנה ושמים אותו בבידוד מוחלט, כמו שנאמר: 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו', פירושו של דבר שהיו דוחים את היהודי הזה, מוציאים אותו מחוץ למחנה ואומרים שאין לו מקום בקהל ישראל אולי זה המקור לביטוי להוציא מחוץ למחנה, הנאמר ביחס למישהו שרוצים לדחות אותו.
מתעוררת הדילמה מי יכול לחרוץ דין נורא כל כך על יהודי אחר? אם ניתן לכל דוקטור לחרוץ את דינו אל המצורע ייתכן שיהיה פזיז בהחלטות מתוך חוסר התחשבות, הוא עלול להחמיר ולהוציאו, יהודי מחוץ למחנה גם במצבים אפורים של פסק לא בטוח שיעשה מאמץ עליון לטהר את המצורע. אומרת התורה שכדי לקבוע דבר כזה אי אפשר להסתמך על השכל בלבד, כאן צריך לגלות רגישות. היחיד שיוכל לחרוץ דין נורא כזה הוא רק הכהן – איש החסד, הרי אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, התורה מעידה עליו בפרשת וזאת הברכה: 'תומך ואורך לאיש חסידך' כלומר שהאורים ותומים עברו לאיש החסד, מידת החסד שלו עברה בתורשה לצאצאיו הכהנים ולכן מצווים לברך את עמו ישראל באהבה.
הזוהרהק' אומר כי כהן ששונא את הציבור או הציבור שונא אותו ח"ו סכנה היא לו לברך ברכת כהנים, כי תפקידו הוא אהבה דווקא, הכהן לא צריך להיות חכם אלא צריך להיות אוהב ורגיש. את האבחון המקצועי יכול לתת אדם אחר, אבל את המילה האחרונה יכול רק הכהן לתת כי הוא יבינו עם מידת החסד שלו וינסה כל דרך אפשרית לטהר את המצורע, הוא לא יהיה פזיז בהחלטתו ולעולם לא יטמא את המצורע כל עוד לא בטוח במאה אחוזים שהוא מצורע, רק לאחר שהכהן ישתכנע שאין שום אפשרות להתיר את המצורע אז יתןהוא את המילה האחרונה ויקבע שמדובר במצורע, כי מי שאוהב מתחשב.
אנו למדים מכאן לקח חשוב, בבואנו לשפוט את הזולת בפרט כאשר אנו באים להוכיח את הזולת, ועל אחת כמה וכמה לדחות אותו 'מחוץ למחנה'.
עלינו לשאול את עצמנו האם שאלנו את 'הכהן' את מידת החסד, האם התוכחה והדחייה נובעת מאהבה ודאגה כנה לטובתו של אותו יהודי או מחוסר אכפתיות אליו מבלי להפעיל את הכהן את הכהן שבתוכנו את מידת החד שבתוכנו, אין לנו שום סמכות להוציא יהודי מחוץ למחנה כשם שלאף אחד לא הייתה סמכות מי מצורע חוץ מהכהן.
זה מה שלומדים ממשה רבנו המד' אומר שדווקא משה יכול להוכיח את עם ישראל 'כי יוכיחן משה שאוהבן'.
כי רק מי שאוהב מתחשב.
יהי רצון שנדע תמיד לכוון לרצונו של קודשאבריךהוא – שבת שלום ומבורך.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מלוד
