פרשת בהר
בפרשתנו מופיע האיסור על הלוואה בריבית. איסור זה חמור כל-כך עד שחז"ל אמרו כי המלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים. נשאלת השאלה, מה הקשר בין ריבית לתחיית המתים? צריכה להיות זיקה בין החטא של הלוואה בריבית לבין העונש של אי-עמידה בתחיית המתים. המלווה בריבית כופר למעשה בעיקרון היסודי של התורה והמצוות. הקב"ה ברא את העולם בדרך שכל ברכה ושפע יבואו רק על-ידי עבודה ועמל, וכך לא יהיו 'לחם חסד', שהוא 'לחם בושה'. ואילו המלווה בריבית מקבל רווח ללא עמל. הוא נוטל שכר על כסף שנתן לאדם אחר, שעכשיו הוא כבר של הלווה (אם כי הלווה חייב להחזיר לו את ההלוואה). אך עדיין נדרש הסבר במה העניין קשור לתחיית המתים.
הקב"ה נוהג עם האדם באותה מידה שהוא נוהג, מידה כנגד מידה. כשיהודי מלווה כסף לחברו ונזהר שלא ליטול ממנו ריבית, הרי שהוא משתתף עם הזולת בעסקיו ובמסחרו ונותן לו כוח להתפרנס. גם הקב"ה נוהג עם היהודי באותה מידה, והוא משתתף עם היהודי בעבודתו, וכמו שנאמר שכאשר יהודי לומד תורה "הקב"ה קורא ושונה כנגדו". לעומת זה, אם יהודי אינו נזהר באיסור ריבית, משמעו שאין הוא מוכן להשתתף עם הזולת ולסייע לפרנסתו. לכן גם מלמעלה מתנהגים איתו באותה מידה ואין משתתפים עמו בעבודתו, אלא מניחים לו לעשות את עבודתו בכוחותיו-שלו.
עתה יובן מדוע המלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים. עניינה של תקופת תחיית המתים הוא, שהעולם הזה הגשמי יהיה כלי לעצמותו ומהותו יתברך, ולכן גם הגוף הגשמי יהיה נצחי, כפי שהקב"ה עצמו נצחי. דבר זה נעשֶה על-ידי העבודה של התורה והמצוות בזמן הזה, שעל-ידה הופכים את מציאות העולם הגשמית שתהיה 'דירה' לו יתברך. אולם עבודת הברואים מצד עצמה אין בכוחה לחולל את המהפך הזה, מכיוון שהיא מוגבלת מעצם הווייתה. כוחנו לעשות את מציאות העולם שתהיה כלי לעצמותו יתברך נובע מכך שכאשר אנחנו עוסקים בתורה ובמצוותיה איננו עושים זאת בכוח המוגבל שלנו, אלא הקב"ה 'קורא ושונה' כנגדנו ואנחנו עושים זאת בכוחות האין-סופיים שלו.
אולם מי שמלווה בריבית גורם שיתנהגו איתו מלמעלה באותה מידה שהוא נוהג, וכשם שהוא אינו משתתף בפרנסתו של חברו, כך מלמעלה אין משתתפים איתו בעבודתו הרוחנית. לכן אין לעבודת התורה והמצוות שלו הכוח להפוך את מציאות העולם ל'דירה' לו יתברך, וממילא אין גופו מקבל את הכוח הנצחי שיאפשר לו לקום בתחיית המתים. להפך, על-ידי ריבית הנשך הוא 'נושך' ומחסר חיוּת מהקדושה, וכאשר חסר בקדושה – גוברת הטומאה וה'קליפה' (=המוות). זה הקשר בין איסור ריבית לבין הקימה בתחיית המתים, כי על-ידי הזהירות באיסור ריבית זוכים לתחיית המתים. (לקוטי שיחות)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
