פרשת ויצא
'"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"
הגאון ר' שמחה זיסל כתב באיגרת לבנו שעל פסוק זה פרש"י שהיה מתיירא מפני חיות רעות לפיכך נטל אבנים ועשאן כמין מרזב סביב למראשותיו, וצ"ע, וכי איזו שמירה היא זו? מה התועלת באבנים סביב הראש? וכי אין חיות רעות יכולות לסתור האבנים? וכן מצינו בפרק ל' פס' לח' יעקב הציב מקלות בשקתות המים כאמצעי טבעי להולדת העקודים וכו' ומאידך הגיעו מלאכים ממרום וסייעו ליעקב להרבות את צאנו כמבואר ברש"י על הפסוק: ויהי בעת יחם הצאן' הרי הציג מקלות וילדו בדרך הטבע…
מכאן למדנו שרוב הנהגת האדם, פרנסתו שמירת בריאתו וכדומה הכל בדרך נס ורק למען נסות את האדם שלא יאמר – 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' העלים ה' יתברך מהאדם את כל הניסים הנסתרים והניח לו מקום לטעות ולחשוב שבאמת כוחי ועוצם ידי… בזה תבחן חכמת האדם. זאת למדנו מהאבנים שהניח יעקב אבינו מתחת למראשותיו, הפעולה הטבעית שאדם עושה אין בה כמעט שום תועלת, כל מה שנעשה עם האדם הוא בדרך נס. והוא הדין בעניין הצבת המקלות, הצלחת יעקב מאת ה' וכל מה שעשה יעקב הן בעניין האבנים והן במלקות לא עשה, אלא כדי למעט את הנס, ואנשי כנסת הגדולה תקנו לומר 'ועל ניסך שבכל יום עמנו'.
ואיך באמת אפשר לכוון את כל מעשינו לשם שמים? שואל רבינו הרמב"ם – מה ראה הבורא ית' להודיענו בתורה הק' שאברהם אבינו כבד היה בכסף ובזהב ובמקנה צאן ובקר וכי בכך יגדל בעינינו ערכו של האדם הגדול בענקים שלהבת עבודת ה'? ולהשמיענו שיצחק אבינו זרע ומצא מאה שערים למרות שהייתה תקופה קשה וכי זה שבחו של עמוד היראה 'פחד יצחק', ויעקב אבינו ע"ה שצורתו חקוקה בכיסא הכבוד וזהו שבחו? "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים" ומשיב רבנו הרמב"ם שאדרבא זה שיבחם.
האבות הן המרכבה לשכינה ששלושתם היו נושאים את כיסא הכבוד בליבותם, היו דבוקים כל כך בקב"ה שלא היו עושים מעשיהם, אלא באיבריהם בלבד ולבם ודעתם לא יסורו מלפני ה', ועל דרגה זו נאמר: 'אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק'.
וכיצד באמת יכול האדם להגיע לידי כך שגם בעיסוקיו הגשמיים וארציים דבק יהיה בבורא וישווה ה' לנגדו תמיד? אמר הרמב"ם מפני שתכלית כוונתם בכל מעשיהם הייתה להתקרב אל ה' קירבה גדולה, כי תכלית כוונתם בכל ימי חייהם הייתה לייסד אומה שתכיר את ה' ותעבדהו שנאמר: 'כי ידעתי למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט', ולכן היו העסקים ההם עבודת ה' גדולה. והנה נדרשנו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב לרומם את חיינו הגשמיים את עיסוקנו ועבודתנו לכלל עבודת ה' והאדם המקושר לבוראו זוכה להשגחה רחמנית מיוחדת באותה עת והבורא שומרו מכל רע ככתוב: 'שיותי ה' לנגדי תמיד – כי מימיני בל אמוט'.
נמצא שאדם העמל לפרנסתו כדי לפרנס משפחתו כרצון הבורא ולחנך בניו לרצון הבורא שיהיו יראים ושלמים ודבקים בבוראם, אף בעת פרנסתם – ממילא תשרה ברכת שמים במעשיו, כנאמר: 'ויהי ה' את יוסף – ויהי איש מצליח'.
הרי לנו הדרך הסלולה להתברך מפי הרחמן בשמו הגדול כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל.
שבת שלום ומבורך
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
