פרשת ראה
"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
מדוע בכל משפחה בסוף מגיעה מדת העניות?
בגמרא במסכת שבת (קנא, ב) מובא: תניא רבי אלעזר הקפר אומר: לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו (שלא יבא לידי עניות. רש"י) שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא, בן בנו בא, שנאמר (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה" – תנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם. אמר לה רבי חייא לאשתו: כאשר בא עני, הגישי לו לחם, כדי שגם לבנייך יגישו לחם כשיצטרכו לכך. אמרה לו: וכי אתה מקלל אותם (שיבואו לידי עניות)? אמר לה: איני מקלל, אבל כבר כתוב בפסוק "כי בגלל הדבר הזה", ותנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם.
וכתב הרב "כלי יקר": ורבים תמהו על הלשון, כי "בגלל" אינו לשון "גלגל" שהרי גימ"ל אחת חסירה!
אלא כוונתם של חכמינו ז"ל לפרש את המלה "בגלל" מלשון "וגללו את האבן" (בראשית כט.ג). והכוונה: כשיתגולל העוני בין האנשים מזה לזה כמנהגו, אז "יברכך ה'", ויגרום שלא יתגולל ולא יתנפל עליך (העוני) בנפול על אנשים. וממילא מובן שהדבר מתגלגל בעולם כגלגל, כי כל נותן סופו להיות מקבל, כי כך ההנהגה בכל הנמצאים שבכל העולמות, שכל נותן ישוב להיות מקבל, וכל אחד מהם נותן ומקבל, בלתי ה' לבדו – הוא הנותן ובלתי מקבל.
ונראה לבאר טעמו של דבר, שלא רצה ה' שיהיה האדם מתחזק בארץ הוא וזרעו עד עולם, מעין מה שנאמר (ויקרא כה.כג) "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ". ואילו לא היה האדם בא לכלל מדה זו של עניות לעולם, לא הוא ולא זרעו, היה מחזיק בארץ לצמיתות, וישכח כי לה' הארץ, על כן הקב"ה מסבב שכל אדם בא לידי מדה זו, או הוא או זרעו, לידע ולהודיע כי כולם כְּגֵרִים על הארץ, ולה' תבל ומלואה.
ולכן אחר פסוקנו נאמר הפסוק "על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לענייך", תן צדקה כדי שיתנו גם לך או לזרעך. [אבל לא יצטרכו שיתנו לשניהם גם לו וגם לזרעו, שלא תמשיך העניות בשניהם, וכמו שנאמר (תהלים לז, כה) "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" – כלומר הוא וזרעו, אלא או הוא או זרעו].
למה נחסרה הגימ"ל מ"גלגל"?
ויש אומרים, שהסבה שחסרה האות גימ"ל במלה "בגלל", לומר שהעניות נגרמת מעוון מניעת גמילות חסד. כי ידוע מה שדרשו רבותינו ז"ל במסכת שבת (קד, א) את כל אותיות הא' ב' בדרך מוסר: אל"ף בי"ת – א'לף ב'ינה (=תלמד חכמת התורה). גימ"ל דל"ת – ג'מול ד'לים (=גמול חסד עם הדלים לעשות עמהם צדקה). מדוע פשוטה רגלה של האות גימ"ל לכיוון האות דל"ת? כי דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים. ומדוע פשוטה רגלה של האות דל"ת כלפי האות גימ"ל? שהדל צריך להמציא נפשו לגומל החסדים, ולאפשר לו לגמול עמו חסד. ומדוע מוסבים פני האות דל"ת מהאות גימ"ל? שצריך לתת לדל בצינעה (ולא יסתכל בפניו), כדי שלא יתבייש הדל ממנו. ה' ו' – זה שמו של הקב"ה. ז' ח' ט' י' כ' ל' – ואם אתה עושה כן, הקב"ה ז'ן אותך, וח'ן אותך, ומט'יב לך, ונותן לך י'רושה, וקושר לך כ'תר לעוה"ב. עד כאן הגמרא, עיין שם המשך הדרשה.
ולכן חסרה במלה "בגלל" האות גימ"ל, כי מי שמחסר את מה שרומזת אליו האות גימ"ל, שהיא גמילות החסדים לדלים, מסבב הגלגל של העניות לבוא עליו.
ה' יזכנו לקיים מצוות גמילות חסדים וצדקה כתיקנם, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, ונחיה אנו וזרעינו וזרע זרעינו בשפע ברכה והצלחה, ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער, ונזכה לכל המעלות העצומות של עושי צדקה. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
