פרשת תולדות
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת".
בגמרא אמרו שאחת הסיבות שכהו עיניו של יצחק היא מפני שהיה מסתכל בפניו של עשו הרשע, וזו לשון הגמרא (מגילה כח, א): שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: קצת בחיי? אמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך. אמר לו מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע, דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב ג, יד): "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך". רבי אלעזר אמר: עיניו כהות, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" – משום שהסתכל בעשו הרשע… רבא למד זאת מכאן: (משלי יח, ה) "שאת פני רשע לא טוב"… אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, אחד מהם אמר: יבוא לי טוב, שלא הסתכלתי בכותי (הייתי נזהר מלהסתכל על גוים).
ואמנם כח הראיה חזק מאוד, ומשפיע מאד על נפש האדם, לטוב ולמוטב. נביא כאן את דברי רבינו המקובל האלקי רבי אברהם אזולאי זצוק"ל, שהוא סב סבו של הרב חיד"א זצוק"ל, בספרו "חסד לאברהם" (מעין שני, נהר לג), ואלו הם דבריו בקיצור נמרץ: ראוי לדעת מהו מעלת הרואה ארץ ישראל מרחוק אף על פי שלא נכנס בו. כי מצינו שאמר הכתוב: "אם יראה איש באנשים האלה את הארץ" וגו' – נראה כי בראיית הארץ יש מעלה. גם למשה רבינו ע"ה נאמר לו סמוך למיתתו שיראה את הארץ, כמו שאמר הכתוב: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ" וגו', וכתיב "ויראהו ה' את כל הארץ" וגו'.
והענין יובן על פי דברי הזוהר, כי העינים הם מבוא לצורות המדומות אל השכל, שמצייר בשכלו את הדבר ההוא אשר ראה. והנה אם הצורה ההיא היא מהדברים הפחותים, אזי יגשים את השכל ויוריד אותו ממעלתו. וזהו האיסור להסתכל בנשים ובעריות, שאפילו אם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה בפועל, סוף סוף יצייר בשכלו את הצורה ההיא, ויהרהר במה שאינו ראוי, ואף אם לא יפעל פעולה רעה, וזה יפגום את הנפש.
ולהיפך, אם תהיה זו צורה טובה, יימצא בזה כמה דברים טובים בעבודת ה', וכאשר יצייר האדם בדעתו את הצורה הקדושה ההיא, ישלים שכלו. וזה שאמר רבי אבא בזוהר, שהיתה צורת רבי שמעון מצויירת לפניו במחשבתו, והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל, כ). וכן זהו סוד מצות לא תעשה של "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד), שביאורו שאסור להסתכל בעבודה זרה, כי הצורה ההיא פוגמת את השכל. וזהו סוד שאסור להסתכל בפני רשע…. עד כאן מספר "חסד לאברהם" (עש"ב).
והנה בשולחן ערוך בהלכות דיינים (חו"מ יז, י) כתוב: וְאִם בָּאוּ לְפָנָיו אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד רָשָׁע, לֹא יֹאמַר: "זֶה רָשָׁע וְחֶזְקָתוֹ מְשַׁקֵּר, וְזֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, אַטֶּה הַדִּין עַל הָרָשָׁע", אֶלָּא לְעוֹלָם יִהְיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעֵינָיו כִּרְשָׁעִים, וּבְחֶזְקַת שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְיָדוּן לְפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לוֹ מִן הַדְּבָרִים; וּכְשֶׁיִּפָּטְרוּ מִלְּפָנָיו יִהְיוּ בְּעֵינָיו כִּכְשֵׁרִים, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין… והעיר על זה הש"ך (הובא בבאה"ט): "ועל פי זה כתב בספר חסידים, דאין להסתכל בפני הבעל דין כשטוענין, דאסור להסתכל בפני רשע. ונראה דוקא היכא שיש כפירה ביניהם, ופשוט הוא". עד כאן. ובזוהר הקדוש אמרו, שאסור להסתכל בפני אדם הכועס בשעת כעסו.
ובאמת יש הרבה מה להביא ולדבר בענין הראיה, וספרים שלמים נתחברו בזה (ועיין בפלא יועץ, ערך ראיה). אך נלמד מהמובא לעיל, שהראיה משפיעה מאד על האדם, ומלבד הזהירות מהסתכלות בנשים, שהיא עבירה מן התורה של "לא תתורו אחרי עיניכם", עוד צריך לדעת ולהזהר לא להסתכל על עבודה זרה ועל רשע. וראיתי מי שכתב על פי זה, להזהר ביום שבת באם רואים ח"ו רכבים שנוסעים בשבת, להזהר לא להסתכל בפני הנוסעים, המחללים את השבת בפרהסיא. וכן מכאן נבין עוד הפסד גדול שיש לאלו שעדיין לא ניצלו מרעת הצפייה בטמבלויזיה ושאר מסכים, וכן מקריאה בעיתונים שאינם לרוח התורה, מלבד רוח והשפעת הכפירה ושאר איסורים, הרי שגם מתבוננים בפני רשעים בלי סוף, דבר המביא לנשמתם טומאה גדולה, וכן מסתכלים הרבה פעמים בפני עבודה זרה המוצגת שם. לעומת זאת "הולך את חכמים יחכם", המתבונן בפני צדיקים, בפני מוסרי התורה, המתבונן בספר תורה בשעת הגבהתו, בספר בשעת לימודו, כל אלו וכל ראיות המצוה מכניסים בו רוח קדושה וטהרה, ומטהרים את נשמתו (ויש בזה תיקון לפגם העינים כידוע). יהי רצון שנזכה לקדש את כח הראיה, את עינינו, ונזכה מהרה שתחזינה עינינו בשוב ה' ציון. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
