פרשת בהעלותך
הכוח לשנות
בפרשתנו אנו נחשפים לשני נושאים שלכאורה לא מן ההכרח שהיו צריכים להיכתב באותה פרשה, ולכתחילה ניתן היה לחשוב שנושאים אלו מקומם בפרשות אחרות, אך התורה הביאה אותם בפרשה אחת ובסמיכות על מנת ללמד אותנו לקח ומוסר לחיים.
"וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו"
משה רבנו שומע את עם ישראל בוכה ומקטר, רש"י כותב בשם הספרי "למשפחתיו – על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם". כלומר עם ישראל מתלונן על כך שנאסר להם להתחתן עם קרובות משפחה.
המהר"ל בספרו "גור אריה" מקשה: הרי ידוע שאדם שמתגייר כ"תינוק שנולד דמי" ועם ישראל במעמד הר סיני עברו תהליך גיור (מילה, טבילה וכו') אם כן, הם דומים לתינוק שנולד ולכן כל יחסי הקרבה שהיו להם עם קרוביהם מתבטלים, אז למה נאסר עליהם להתחתן עם קרובותיהם?
ומתרץ המהר"ל: עם ישראל אמנם עבר תהליך של גיור אך התהליך היה בעל כרחם שהרי ידוע שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, וכיוון שכך לא חלה עליהם ההלכה של גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כי זה לא היה מרצונם.
ה"כלי חמדה" לעומתו מתרץ את הקושיה באופן אחר. לא שייך להגיד על עם ישראל שהם כקטן שנולד דמי כיוון שבתהליך הזה שהם עברו הם לא הפכו להיות ברייה חדשה, להיפך, התהליך הזה רק משלים את תכלית יצירתם שלשמה הגיעו לעולם וזה לקבל את התורה ולהנחיל אותה לבניהם, ולכן לא שייך עניין של גר כקטן שנולד דמי.
תירוץ נוסף של ה"חלקת יואב", כיוון שעם ישראל התגייר כולו כאחד לכן לא שייך להגיד שכל אחד ואחד מהעם הוא כברייה חדשה ביחס לרעהו, וזה כל השוני בין גירות של אדם יחיד לבין גירות של אומה, ברגע שעם שלם מתגייר לא ניתן יהיה להגיד שהם לא "מכירים" אחד את השני והם זרים, לכן אין פה דין של גר קטן שנולד דמי.
על כל פנים ישנה גישה (מוטעית) של חלק מהעם שבוחר לבכות על החלטה שאין ביכולתו לשנות ומנגד הפרשה מספרת לנו על קבוצת אנשים שבחרו לעשות אחרת כנגד החלטה שהגבילה אותם.
"ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא… ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו".
התורה ציוותה שאדם טמא אינו יכול להקריב את קרבן הפסח, והנה באותה שנה לצאתם ממצרים, היו מספר אנשים שלא יכלו להקריב הפסח כיוון שהיו טמאים לנפש. בפנייתם למשה הם ציינו את רצונם לקיים את מצוות ה' אך בניגוד לרצונם לא היה באפשרותם כיוון שהיו טמאים לנפש, אך זה לא ביטל את כמיהתם להתקרב לה', לכן הם לא קיבלו את המצב הקיים וביקשו ממשה למצוא להם פתרון, ואכן לאחר טענתם ה' מצווה את משה על פסח שני כדי לאפשר לאותם אנשים לקיים את מצוות הפסח.
הצלחתם היוותה תקדים גדול, כיוון שהם לא שינו את ההחלטה רק בדורם, החלטה זו הייתה קביעה לדורות ונשתרשה בעם ישראל.
מכאן אנו למדים יסוד גדול וחשוב, בכוחו של האדם לשנות את ההיסטוריה, אם רק רצונו יהיה אמתי וכנה. אם רק יחליט לא לשקוע ברגשי העבר ולבכות על קושי העתיד אלא להתגבר על משקעי העבר ולהביט קדימה ולראות איך אפשר להוציא את הטוב מתוך המצב הקיים.
לע"נ רחל בת משה הנו' מן תמר אשת משה.
הרב יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
